בנותת הבן שלי בן שנתיים ילד מאוד רגיש ומפונק אני ובעלי תמיד שמרנו אותו בצמר גפן, הוא נכד ראשון משני הצדדים וכולם חולים עליו. בחיים לא השארתי אותו עם בייביסיטר, תמיד בא איתנו לכל מקום. הוא איתי מגיל 0 בבית. עכשיו יש לי ילד בן 8 חודשים ואני כרגע בהריון. אני ובעלי הבנו שחייב לרשום אותו למסגרת. הוא התחיל השבוע הסתגלות. ומיותר לספר כמה זה קשה לי. הוא עדיין לא מדבר וקצת קשה לו להתחבר. ושובר לי את הלב כל פעם להשאיר אותו בגן כשהוא בוכה, הלב שלי נקרע. היום עברתי ליד החצר של הגן וקלטתי אותו עם עצמו לבד בוכה ומנגב את הדמעות וזה גמר אותי, גמר אותי!!!!! שאף אחד גם לא ניגש אליו. אני ברחתי משם כי הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לראות את זה. ואז חזרתי אחרי רבע שעה וראיתי אותו מתגלש עם עצמו. אוף בנות כואב לי בנשמה שהוא שם. אני בטוחה שקשה לו בטירוף. תמיד כשאני מחזירה אותו הוא ישר מוציא את המוצץ ומחפש מה לאכול וצמא בטירוף. הגננות אומרות שהוא לא אוכל שם. וזה עוד יותר גןמר אותי שהוא גם לא יכול לשתף שקשה לו. בנות אני כרגע לא מפסיקה לבכות. לא רוצה לשלוח אותי מחר, אבל אני גם יודעת שזו הסתגלות שהוא חייב לעבור בנות שחוו הסתגלות קשה בבקשה תעודדו אותי שזה עובר ויהיה לו כייף.