פוסט פריקה... נשואה שנה וחצי, פרק ב'. בהתחלה הכל היה מושלם, אומנם שמתי לב שהוא טיפוס ששובר את הכלים, אבל אחרי החתונה זה נהיה יותר גרוע, הוא הפסיק לכבד אותי, כל דבר שלא נראה לו או נשמע לו הוא צועק עלי ומקלל, ובאמת שאני אישה נדירה, דואגת לו להכל... מפתיעה אותו, חושבת עליו 24 שעות ביממה, מפנקת אותו, עוטפת אותו ומטפלת בו, אבל על כל דבר קטן הוא מתפרץ עלי ואומר לי שהוא מצטער שהוא התחתן איתי ורוצה להתגרש. אתמול קניתי לו מתנה ואמרתי לו שהזמנתי לו, הוא בתגובה אמר לי למה אני מבזבזת כסף, אמרתי לו איך אתה אומר שאני מבזבת כסף? אני לא מוציאה שקל על בגדים, איפור, שיער, כלום... רק אוכל לבית. הוא התעצבן וצעק עלי, אני בתגובה הורדתי ראש ואמרתי לו אתה צודק אני מצטערת רק בשביל להרגיע אותו. היום בבוקר שאלתי אותו אם להזמין סרום לפנים וקרמים (הוא משתמש יחד איתי) ואז אמרתי לו או שעדיף שאני לא אבזבז? הוא בתגובה התפוצץ אלי והתחיל לצרוח, מי אמר לך שאת מבזבזת תיקני לעצמך מה שאת רוצה, הוא פשוט צרח עלי וקרא לי מטומטמת. ממש נפגעתי והתחלתי לבכות, והוא פשוט הלך לעבודה, רשמתי לו הודעות איך הוא מסוגל כל הזמן לצעוק עלי ולקלל ולמה הוא לא מכבד אותי, הוא בתגובה אמר לי שמצטער שהתחתן איתי ושאני לא בריאה בנפשי, ושאמצא לי גבר אחר ושאשחרר ממנו ועוד ועוד. נכנסתי לאתר של הרבנות והגשתי בקשה לגט, שילמתי גם את האגרה, ועדין בטוח תוכי מקווה שנוכל לסדר את העניינים בנינו ושלא נתגרש... לא מסוגלת עם התחושת הכישלון הזו. באמת שאני אישה מושלמת, תומכת, דואגת, בניתי לו עסק, עשיתי הכל מהכל. אבל זה לא הצליח. כנראה שזה לא נועד להיות... מבחוץ אנחנו זוג מושלם איך בכלל מתחילים להסביר לכולם מסביב שזה נגמר? איך אני בכלל מרימה את עצמי וחוזרת ללבד שלי?