בדיקת ביוץ ידוע לכן חיובי/שלילי?

השקעתי בתגובה להריונית ואמא לילד בן 3 ואז הנושא נמחק🤦 מפרסמת בכל זאת, אולי אמא אנונימית תראה: אני גם הכנסתי ילד עכשיו בפעם הראשונה. אספתי אותו ב12 אתמול והיום למרות שהמסגרת מתנהלת כבר עד סוף היום. היום בסך הכל היום הרביעי, והוא לא יודע מה זה להיפרד ממך, זה הכי טבעי בעולם שיבכה בפרידה. כשאני נפרדת אני מפקידה את הילד אצל אחת הגננות. אי אפשר סתם ללכת. הגננת צריכה לנחם אותו באותו רגע ולא לאפשר לו לרוץ אחרייך. הפרידה חייבת להיות קצרה, לא למשוך אותה. זה קשה לכולם. גם הבן שלי עדיין בוכה בפרידות, ואני יוצאת מהגן ועדיין שומעת אותו בוכה מהחלון. אבל אני מסתכלת על הזמן שאני אוספת אותו בצהריים: ביום הראשון הוא פרץ בבכי היסטרי. ביום השני בכה טיפה. ביום השלישי הוא היה מאושר, וגם היום. וזה אומר לי מה עבר עליו במהלך היום. וגם, ביום הראשון הוא היה עצוב בבית (אחרי הגן)לאורך זמן ארוך. בימים שאחרי כך הוא היה שמח בבית. זה הסתגלות...לאט לאט. את חייבת להאמין שאת משאירה אותו במקום טוב שהוא יאהב בטירוף. גם הגדולים שלי התקשו בפרידות, אבל כשאת רואה ילד שרץ אל הגן, עוקף אותך, ורץ קדימה, וכשאת באה לאסוף הוא אומר לך למה באת, רציתי עוד.... את מבינה שהוא נמצא במקום שהוא אוהב, אפילו אם הוא מתקשה בפרידה. לגבי הגמילה זה גם יכול להיות מאוד מאתגר. הגן גם יעזור הזה, שהוא רואה ילדים הולכים לשירותים, ולא יהיה לו נעים להרטיב את עצמו. אל תשאלי אם יש לו, פשוט להציע לו ללכת לשירותים כל כמה זמן. אם הוא מפספס אז שיוריד בגדים לבד, זה גם ילמד אותו עצמאות ויעזור לך להתבאס פחות עם ההריון. לי יש שואב שוטף וכל שלולית מתייבשת ברגע, זה גם מאוד עוזר.

חודש6 ב"ה חיכיתי המון זמן להריון הזה ואני לא נהנת ממנו בכלל רק מהסיבה של זה שהשמנתי ככ , ואני נגעלת מהמראה שלי. גם בלי החלקה ,גם השמנה ,גם הפנים התנפחו שאני חושבת לאן עוד אגיע ...אני אחת שתמיד שמרה על המשקל ועל המראה ומשם שואבת את הבטחון העצמי שלי. ועכשיו מרגישה ככ חסרת בטחון. גם מול אנשים גם מול בעלי גם בסקס שאני מתביישת במראה שלי . יודעת שיש בי חיים ומשהו קסום שצומח ברוך השם אבל קשה לי ..פליז,תנו לי עצות.