שבוע 19+2 שילייה קדמית היריון ראשון אני מרגישה פרפרים אתמול נגיד הרגשתי קרוב…

אני בדיכאון בוודאות אבל זה כי איבדתי את אמא שלי לפני 4 חודשים ואין לי משפחה חוץ מסבתא דמנטית שאני ובעלי גרים איתה כי לקחתי עליה אחריות, היא לא מזהה אותי ואין לה מושג מי אני מעבר לזה אין לי באמת משפחה . ההריון זה דבר שחיכיתי לו המון זמן במיוחד שניסינו כל הזמן בזמן שאמא שלי הייתה חולה כדי שתספיק לראות את הנכד הראשון . ורק לאחר 3 חודשים שהיא נפטרה נקלטתי ועכשיו אני בוכה כל יום כל היום מאכזבה, מכעס, מהרבה רגשות בעיקר מהפחד שאני ממש לבד. ואין מי שישמח בשבילי מהמשפחה או ילווה אותי או יכוון אותי בעלי כבר אין לו סבלנות לדיכאון שלי אבל לא באלי גם שיהיה בסיטואציה שהוא מבין איך זה. זה היה לי אובדן קשה מנשוא. ועכשיו אני יודעת שיהיה לי לא קל , במיוחד שהמשפחה שלו לא אנשים עוטפים או מחבקים . מאוד קרים מאוד מנותקים ולרגע לא הרגשתי שיש לי מישהו שמחבק אני מפחדת מכל מה שהולך להיות ובעיקר מהבדידות. רק 2 חברות יודעות על ההריון הזה ואני חופרת להן וכבר לא נעים לי מצד שני עדין לא בטרימסטר השני כדי שתהיה אופציה לשתף עוד . והזמן לא עובר לי מרגישה חנוקה וגם קשה לי שאין לי אופציה לבקר את אמא בבית העלמין בגלל האמונה שלא מומלץ בהריון מפחדת שאחרי לידה אאבד את עצמי לגמרי ולא יהיה מי שירים אותי