בנות רוצה לשתף אותכן קצת כדי שתגידו לי מה אתן חושבות . אני ובעלי התחתנו ב2023 לא היה לו דחוף ללכת להשכיר דירה הוא רצה שנגור אצל ההורים שלי (בחדר לא יחידה)בינתיים עד שנמצא בלי לחץ כל יום הייתי רבה איתו על זה שאין לי פרטיות ושאני רוצה את הבית שלי בתגובה הוא אף פעם לא הבין אותי והיה רב איתי בחזרה אז באיזה שהן שלב כבר פחדתי לפתוח את הדברים אז שתקתי הזמן עבר הוא יצא לקורס דרך הצבא והיה רק סופ״ש בבית אז לא לחצתי עליו שנצא להשכיר כי מה אעשה בבית לבד הזמן עבר והגיע 2024 וכבר הייתי בהריון ושוב אותו סיפור אבל הפעם נכנע להשכיר בגלל שיש ילד בתמונה הלכנו להשכיר ואחרי חודש ויתרנו על החוזה כי גילינו שבשכונה הזו יש הרבה נרקמונים לאחר מכן עוד בית הלכנו להשכיר דוד שלו בא ואמר שיש לתינוק פה מלא מיגרנות כי אין פתחי אוויר מספיק ואז ויתרנו שוב נשארנו בלי בית והייתי שנייה מללדת אצל ההורים שלי צפוף יש לי אחיות קטנות אז הוא הציע את ההורים שלו שזה גם לגור בחדר פשוט החדר שלו נמצא בקומה למטה ויש גם שירותים ואחיות שלו באות פעם באף פעם ואמר שזה לתקופה רק של חודשיים שלושה שנמצא בית נורמלי והנה עבר כבר שנה ואין בית אני כל יום כמעט רבה איתו כי אני גם סובלת שונאת את אמא שלו אנחנו כרגע לא מדברות אני כל יום בורחת מהבית עם הילד שלי להורים שלי כי אין לי באמת מקום שאני יכולה להיות בו אין לי פרטיות ואין לי שקט את העבודות הבית כביסות ניקיונות אני תמיד עושה בשעות הערב שהילד יושן ואני תמיד בלחץ אטומי להספיק הכל אם היה לי בית לא הייתי מרגישה את הלחץ הזה כי לא הייתי צריכה לברוח בבקרים אין לי זמן ככה לעצמי, אני כבר מיואשת ומאוכזבת לא נמצא דירה לעולם אנחנו כן הולכים לראות דירות למכירה אבל כרגע שום דבר לא מתאים לנו וביני לבין בעלי כבר אין שלום בית הוא משתדל מאוד בשבילנו אבל כל מה שאני עושה זה לריב איתו כי לא כיף לי אז אני עוקצת אותו אבל לא יודעת כבר מה לעשות באלי פשוט לבכות ולהגיד לעצמי שהתאריך שהתחתנו זה היום שבו נגמרו לי החיים.