מה כדאי לקנות לפני הלידה להתחלת הנקה קלה? (משחה לפטמות - איזה? משאבה - איזה?…

תינוקת בת חודשיים וחצי אף סתום מגיל 10 ימים בערך וזה לא עובררר בלילות ממש סובלת קשה לה לאכול אנחנו שמים מי מלח ומנסים לשאוב וזה לא עוזר מה אפשר לעשות??

שבוע 29 בקושי מצליחה לישון ולתפקד נרדמת ממש מאוחר ומתעוררת אחרי 4 שעות בערך כאילו ישנתי יומיים שלמים ובאמצע היום פשוט קורסת מעייפות קורה לעוד מישהי? איך לעזאזל ישנים לילה שלם🫨

~מיומנה של אמא חדשה ~ תמיד שהיו שואלים אותי : ״כמה ילדים את רוצה ? מתי את מתחננת להתחתן? לא באלך כבר זוגיות ? יאללה תביאי ילדים זה שמחה ״ תמיד הייתי מעקמת פרצוף ואומרת בשיא הביטחון ״ לא תודה אני לא מתחברת לילדים לא למושג של חתונה אני ציפור חופשית אמנית בנשמה שלא מחפשת לחיות בכלוב שיהיו תלויים עלייך כל החיים ״ את האמת , גם את החתונה שלי מעולם לא דמיינתי בראש .. תמיד הרגשתי שלא אתחתן לעולם שלא אמצא את הגבר הזה שיתן לי את כל עולמו כי האמת בתוך תוכי הרגשתי שלא מגיע לי כי אני לא הכי מוצלחת ומה יש לי לתת כבר שאחרים כן הצליחו ואני לא . אני בחורה פשוטה ,גרה בדירת רווקים יש לה את החתול שלה , הקנבס והמכחול שירי הרוק שלי שתמיד גורמים לי להרגיש באנדרלין מטורף .. משתכרת מיין בימי שישי ובוהה בעוד סדרה עם חתיכת טישו בצד בכל פעם שנגמר איזה פרק קוריאני .. שלא נדבר על הפחד ללדת, לדפוק את הגוף שלי להיות כמו אמא שלי שהביאה משפחה גדולה לעולם ופשוט משקיעה בעצמה . בשורה התחתונה פחדתי לאבד את עצמי . אבל אז קרה משהו , בגיל 29 הכרתי את בעלי , מהר מאוד נכנסו לקשר ואחרי חודשיים כבר היינו זוג . היה דיבורים פה ושם על ילדים ואני הדגשתי שאני לא מחפשת להביא בשנים הקרובות . אחרי חצי שנה נכנסתי להריון ממש פחדתי . פחדתי מהמשמעות של ליצור חיים וההשלכות של זה . אבל אלוקים בחר לי את הפרטנר הנכון . הוא ידע להרגיע אותי ושמח מאוד שזה קרה והחלטנו שאנחנו הולכים על זה בכל הכוח . בגיל 30 התחתנתי . הדבר שהכי לא ציפיתי קרה . אני בשמלת כלה בחודש 8 . מסתכלת לבעלי בעיניים ומבינה שהולי שיט אנחנו הולכים להיות הורים וזה נהיה אמיתי . הגיעה הלידה ואני בחדר לידה שוכבת כאובה ובעלי לצידי שנינו מתרגשים לקראת המתנה שלנו זה קורה , יצאה ממני תינוקת מדהימה ! הפכתי בכמה שעות לאמא הדבר שכל כך חששתי ממנו קרה בסוף . אני כבר 3 חודשים אחרי לידה , הכאבים עברו תודה לאל הפחד לטפל בדבר כל כך קטן עבר , הבנתי פשוט שלהיות הורה זה לא משימה אלא מתנה . למדתי לא לשפוט את עצמי ולקחת דברים בסבלנות וכל חיוך קטן שהמתוקה שלי מוציאה משכיח ממני עוד לילה ללא שינה . אז נכון , לא אשקר ואגיד שזה קל זה אפילו קשה מאוד בכיתי המון בשבועות הראשונים אבל עכשיו אני נושמת ואומרת לעצמי ״את קולטת שאת יצרת חיים? ״

בנות שהילדים שלהם במעון שהילד חוזר מהמעון אתן מביאות לו מהארוחת צהריים שאתן מכינות או ארוחה קלילה ? אני מכינה צהריים רוב השבוע אבל הואמאוכל את הארוחת צהריים במעון אני לא יודעת אם להציע לו עוד ארוחת צהריים או משהו קליל יותר ובערב ארוחת ערב יותר גדולה