איפה את ממוקמת במשפחת המוצא שלך? אני ילדה בכורה. הייתי בת 4.5 כשנולדה אחותי. אני ממש זוכרת את התחושה שהעולם שלי נגמר. הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. זה שינוי דרמטי ממש. אז אומנם לא השתמשתי באלימות, אבל אני יכולה לגמרי להרגיש את הכאב. אפילו אם יש עוד אח כבר, הפעם היא גדולה יותר וההבנה עמוקה יותר. הבת שלי תכף בת 5, יש לה אח בן כמעט 3 ועוד אחד חדש בן חצי שנה. בהתחלה הייתה הכי עדינה עם הקטן ועכשיו אני רואה שלאו לאט היא מתקשה לרסן את הכאב, הקנאה... לא מרביצה, אבל מחבקת חזק מדי, מלטפת חזק מדי... כאלה. מה לעשות? אין לי ממש תשובה קונקרטית. רק לאהוב אותה. זה ככ קשה כי האינסטינקט האמהי כולו להגן על הגור הקטן וכרגע היא ה"רעה" שממנה צריך להגן, אבל היא בעצם הגורה הקטנה שלך גם וכל מה שהיא רוצה זה להרגיש שהיא גם הגורה הקטנה שלך ואת גם שומרת עליה. אכדאי מאוד לנסות לעשות זמנים נפרדים איתה. אפילו שעה פעם בכמה ימים. לדאוג לסידור לקטנים ולהיות רק איתה. בזמן התקף זעם לקחת אותה לחדר אחר, לחבק חזק (לא מדי) ולהיות איתה פשוט. לחזור כמו מנטרה שוב ושוב שאת אוהבת אותה ואת איתה ואת רוצה שיהיה לה טוב. "מותר לכעוס, מותר לבכות, אנחנו לא מרביצים ולא שוברים דברים בבית". לא בכעס, אבל כן בטון תקיף וברור. שוב ושוב. בערב לפני השינה או כשנרגעים לדבר בשקט ולנסות להבין ממנה מה היה לה קשה וגם לשאול מה הייתה רוצה לעשות אחרת. היא כבר ממש מספיק גדולה לשיחות עומק כאלה. להגיד לה שאת רואה שקשה לה ושאת רוצה שיהיה לה טוב ולבקש ממנה עזרה להבין ביחד מה יעזור לה

ממש מתחברת למה שאורה כתבה ומוסיפה לנסות להעצים אותה יותר בבית גם מבחינת מילים להגיד לה כמה היא בוגרת/אלופה/חשובה בבית/החיים שלך וכו וגם מבחינת משימות לתת לה משימות לבצע גם אם זה אומר להביא לך טיטול, מגבת משהו או במטבח למזוג לך מים ולהעצים ולהוקיר תודה על זה שהיא תרגיש שיש לה מקום חשוב בבית וזה שהגיע תינוק חדש זה לא אומר שהאהבה אליה דעכה

מחר את עושה זמן אמא עוזבת הכל ויוצאת איתה לקניון או לטייל בגן משחקים. הכל יחכה. היא צריכה אותך העולם שלה התהפך עליה. גבולות תשימי אחפה שחייב , בשאר לחבק ולעטוף.