תינוק בריא ואמא בריאה נפשית 🙏

סוגשל אני. ואסביר את עצמי כי אני חפרנית- אני כל חיי הייתי רזה ולפני ההריון שקלתי 55 קילו,איך שנכנסתי להריון הרגשתי שנהייתה לי בטן ענקית ולא הבנתי בהתחלה שזה גזים וכאלה אז נהייתה לי אובססיה להישקל,הייתי נשקלת הרבה ובאמת עליתי במשקל קצת בהתחלה,ואז התחיל לי רעב חולני)כי בקושי הייתי אוכלת כל חיי,ובשנים האחרונות בכלל ותוסיפי לזה סיגריות וייפים ומלא מלא מלא בלו(והתחלתי לאכול כמו משוגעת והמשכתי להישקל.באיזשהו שלב מרוב שלא יכולתי להפסיק לאכול כי פיזית זה היה גורם לי לכאבי בטן מטורפים אם לא הייתי אוכלת,עליתי במשקל והקצב עליה שלי היה גבוה ומהיר מידי,לפי הbmi שלי הייתי אמורה לעלות עד 16 קילו לאורך כל ההריון,ואני עליתי במשקל דיי מהר.הולכת לאחות ליווי הריון עולה על המשקל אומרת לי תרגעי עם האוכל,מגיעה ביקורת שניה,תרגעי עם האוכל תעשי קצת ספורט,הולכת לרופא נשים אומר לסתום את הפה ולאכול לבן אדם אחד מה שנקרא,מרוב כל ההערות המסריחות האלה זה הכניס אותי ממש לדיכאון ואז נטו מהדיכאון והתחושה המסריחה שהביאו לי הייתי מנסה ללכת לישון רעבה כשהבטן מקרקרת פיצוצים,הייתי אוכלת הרבה הרבה פחות או לפעמים אפילו בכוונה לא אוכלת חצי יום,לראות את העליה במשקל ועוד עם כל ההערות האלה גרם לי לתחושה הכי מסריחה שרק אפשר לדמיין.ברגע שהבנתי שזה רק משקל ותמיד אפשר לרדת במשקל ושאני פוגעת לא רק בעצמי אלא גם בתינוקת שלי בזה שאני נותנת לבני אלף האלה להשתלט לי על הצלחת שחררתי.הפסקתי להישקל פשוט הפסקתי לגמרי.הפעם האחרונה שנשקלתי זה היה יום לפני הלידה עליתי על המשקל ראיתי 95 קילו.הייתי בשוק טוטאלי אבל הייתי גאה בכל קילו וקילו.עליתי פאקינג 39 קילו.זה פסיכי,אבל בסופו של דבר זה רק משקל ואפשר לרדת אותו.אני שנה ומשהו אחרי לידה ועדיין לא ירדתי את הכל וזה באסה,אבל זה שטויות לעומת הדבר המתוק הזה שבא לי לאכול אותה מהבוקר עד הלילה,היא החיים שלי ובשבילה אני מוכנה לעלות גם עוד 80 קילו אם צריך😍🪬🙏🏼

אני ממש פחדתי להישקל ולא שקלתי את עצמי ואז הלכתי למעקב הריון והיא אמרה לי לעלות והבנתי שהכל בסדר לעלות בהריון ואחרי זה יורדים את זה בעז"ה

את לא חייבת להישקל אם זה עושה לך רע גם ככה בגוף את תרגישי ובבגדים אני לצערי בהריון בסיכון שהייתי שקלו אותי כל שבועיים עשו לי דכאון חחחח