לא מסוגלת להכיל יותר את העצבים של בעלי בלילות הוא קם מקודם להאכיל את התינוקת…

איך זה הולך בלילות ? חילקתם בניכם?

שצעי לפעמים זה מעייפות ותסכול. אתם מתחלקים בלילות ? איך זה עובד? לפעמים התסכול והעעייפות גומרים . וזה שינוי לבן אדם . זה די נשמע שזה לא מרוע

זה אלימות לכל דבר ואני לא נשארת במקום שמפחיד את האוצר שלי או שהוא יילך לטיפול בעצבים וכעסים כי זה מתחיל בקטנה או שמפרקים

כשהגדול שלי היה תינוק הוא היה מתעורר מלא פעמים והיה לילה אחד שידוע כלילה ששינה את הכל... מרוב שהתעצבנתי וכבר הייתי עצובה וכועסת ומתוסכלת וחסרת אונים ומה לא... הנחתי אותו בפעם החמישית לדעתי והשעה הייתה רק 12 בלילה והילד בן 10 חודשים כבר. הנחתי אתתהראש על הכרית והוא שוב בכה. התחלתי לתת אגרופים על המיטה ולצרוח בטירוף, לא שלטתי בגוף שלי. בעלי קם ותפס אותי כי נבהל, האינסטינקט שלו היה לתפוס אותי חזק ולנעול לי את הידיים ובכיתי ואמרתי לו שאני לא יכולה יותר והייתי כמו פסיכית. הוא הלך לילד והרדים אותו והיה איתו עד הבוקר בזמן שאני במיטה ממוטות. זה דבר שיכול לקרות כשלא ישנים. אין לך מה להתחרפן עליו. זה אמצע הלילה וזה מתסכל. ממש לא הייתי לא ישנה איתו יותר. הוא בנאדם לא רובוט. ולהגיד שזאת אלימות? מה אלימות בזה? בנאדם הוציא תסכולים על כרית... למה זה אלימות?

תראי בתור אחת שהייתה עם הקטנה 24/7 במלוא המובן של הדבר,אני יכולה להבין אותו,העצבים והתסכול שיש לך כשאת לא ישנה ועוד הבכי זה לפעמים משגע פיצוצים.ולכל אחד דרך אחרת לפרוק עצבים,כן הוא הבהיל אותך אבל זה לא היה בכוונה.השאלה גם איך אתם מחלקים את זה,אם הוא כל הזמן קם אליה בלילות,אז תנסו לעשות חלוקה ביניכם.גם יש מלא כאלה שלא יסכימו איתי אבל מה שלי עזר עם הקטנה בלילות ללא שינה עם הרבה צרחות ובכי)אין על גזים.....(זה לשים אוזניות ולשים מוזיקה,ככה העייפות פחות מורגשת וגם הצרחות והבכי לא צורמים לך באוזניים ומפריעים לך להתרכז.לי אישית נורא קשה כשהיא הייתה צורחת ובוכה כי זה כל מה שהייתי שומעת 24/7 היו לה גזים פסיכיים הייתי איתה שעותתתתת על כדור פיזיו בלי הפסקה,גם כשהייתי הולכת לשירותים זה היה איתה על הידיים מרוב שלא הייתה מפסיקה לבכות וזה היה גורם לי לתסכול מטורף וחוסר אונים פסיכי,שמתי אוזניות שמתי מוזיקה שאני אוהבת וככה היה יוצא כאילו אני בעולם משל עצמי,אני יכולתי לקפוץ איתה ככה גם 10 שעות בלי למצמץ כי זה היה מעיר אותי ומרכז אותי.תנסי להציע את זה גם לו,אולי זה משהו שיכול לעזור לו גם.ואם אתם לא עושים חלוקה ורק הוא קם אליה בלילות אז ברגע שאת רואה שהוא מתחיל לאבד את זה תנסי לעזור לו,תקומי,תנסי להרגיע אותו או לקחת רגע את התינוקת אלייך שתירגע ותנסי להרדים אותה את.בסופו של דבר שניכם אנשים ואתם לא רובוטים ולשניכם קשה,במקום להתעצבן אחד על השני תנסו לתמוך ולעזור אחד לשני ברגעי משבר.

וואי אני ממש מסכימה עם סיוון גם לי היו סיטואציות כאלו אחרי שילדתי את הראשון הייתי איתו המון לבד בבית והיה פעמים שהרגשתי שדייי אני לא מסוגלת כבר הייתי הולכת לחדר סוגרת את עצמי דקה צורחת בועטת הכל משחררת וחוזרת שפויה זה הגיוני כשעמוסים וגמורים מעייפות.. חייב לשים לב להתחלק בעול כי אחרת אחד קורס…