שלושה חודשים אחרי הלידה אני מתביישתתת כל הבית שלייי שיערות בעלי אמר שראה גם…

איך אני לומדת להסתדר לבד ומתקדמת הלאה? אני בהריון חודש שישי והאבא לא ממש בתמונה הוא לא מתעניין בהריון בכלל מבחינתו להביא כסף לי כסף כשהילד יבוא ונסגר הסיפור..שולח הודעה פעם לחודשיים לשאול אם אני בסדר וזהו חוץ מזה זאת אני ששולחת לו הודעה בשביל שבאמת יקח אחריות ושיהיה בן אדם בכל זאת היינו בזוגיות בעבר אמורה להישאר לך טיפת כבוד אליי ואני כבר מרגישה מסכנה מגיעה למצב שאני מתחננת בשבילו וזה כבר מביך אני יודעת יש לי עתיד לבנות ויש לי ילד להביא ולדאוג לו אבל קשה לי להשתחרר מאיך שהוא השאיר אותי לבד וכל פעם בא לי להתפוצץ לשלוח לו הודעה שיבין מה אני עוברת ואיך החיים שלי השתנו בזמן שהוא מתנהג כאילו כלום לא קרה וכבר קשה לי ללכת לטיפולים לבד כל ההריון להיות במיון לבד כל הידיים שלי כבר מחוררות מהמחטים שהכניסו בי כי המצב הבריאותי שלי בפח והוא לא חושב לבדוק מה נסגר מה קורה אבל איך להתקדם להשאיר אותו מאחור עם כל הרצון זה קשה לי

בשבוע 35+2, עובר גדול יחסית במצג עכוז כבר מעל חודש וכל התרגילים שעושה וממליצים להיפוך העובר לא עזרו, מניסיון בנות שעברו היפוך חיצוני- כמה זה כואב?

כמו מה נראה? שבוע 32 מאוד מזכיר לי פקק רירי ויש לי צירים אבל לא סדירים ולא כאלה כואבים

אני בהריון שני, גרה עם הבת שלי בדירה באמת יפה חדשה אבל 2 חדרים,כרגע לא מעוניינת לעזוב שם זה שכונה מושלמת של וילות אנשים טובים ומקום מושלם לגדל ילדים. אני ישנה בסלון כבר 3 שנים ןלא מפריע לי. הילדה בחדר שלה במיטת תינוק גדולה מזרון בדיוק כמו של מיטת מעבר לכן מתלבטת מה לעשות היא בת 3.3 שאלד היא תהייה חודשיים לפני גיל 4, האםזה בסדר שתישן במיטה זוגיות? החדר הוא גדול יש בו ארון גדול את המיטת תינוק שידת החתלה ומיטה זוגית ענקית חבל לי על המיטה הזאת זה מזרון של 6000 , קיצר זה יהיה בסדר שהיא תשן במיטה זוגית?

מה יותר יפה לבת ראשונה ליה טוהר או תאיר