שלושה חודשים אחרי הלידה אני מתביישתתת כל הבית שלייי שיערות בעלי אמר שראה גם…

ואי משגע אותי שהמשפחה "שלי" לא החלטייםםםםםם. חלום חייו של בן זוגי זה לטוס למדריד לראות את מועדון הכדורגל ריאל מדריד שגם אני וגם אמא שלו אוהדים גם כן,אבל בשבילו זה כמו אוויר לנשימה או עצבים פסיכיים אם מפסידים,כל הפסד הוא לוקח ללב.והשנה עוזב אחד מהשחקני הרכב האחרונים אז אמרנו לו יאללה תטוס תהנה אל תפספס זאת הזדמנות אחרונה עד שארית חייך כי אחרי זה אותו שחקן כבר לא ישחק בשום מקום.בהתחלה אמרנו נטוס עם אמא שלו והקטנה(שעוד פחות משבועיים חוגגת שנה)ואז הבנו שזה לא פרקטי כי לאמא שלו יש פריצת דיסק ולא יכולה לשבת הרבה אז הטיסה תהיה קשה עבורה מידי,ולטוס לבד עם התינוקת זה קשוח כי עד לאחרונה היא אפילו לא ידעה מה זה להירדם לבד רק כדור פיזיו מוצץ עיטוף וחושך מוחלט.כבר השלמתי עם זה שהוא יטוס עם החבר הכי טוב שלנו ואני אשאר בבית עם הקטנה הכנתי את עצמי נפשית לזה ולא הפסקתי להגיד לו שיטוס ויהנה ושהכל בסדר ושנוכל לטוס למדריד ביחד עוד אלפי פעם בעתיד.פתאום היום אמא שלו אומרת אולי נטוס כולנו ביחד(כולל החבר הכי טוב) ופשוט בזמן משחק את והם תלכו ואני אשאר עם הקטנה בחדר מלון ומשחק אחרי(חושבת על לקחת כרטיס למשחק צמוד)היא תלך לבד או או עם בן זוגי ואני אהיה עם הקטנה במלון. כל פעם משנים גרסאות ואין זמן להחליט!!!המשחק האחרון שאפשר יהיה ללכת אליו במדריד יהיה בתחילת מאי,זה כלום זמן!ואני כבר כלכך השלמתי עם זה שלא טסה איתו ו"התאבלתי" על זה בלסב שעכשיו שוברת את הראש איך אני אמורה להתכונן במידה וכן נטוס כולנו.עזבו שזה גם כואב שאמא שלי לא תוכל לבוא איתנו(לא שסומכת עליה להישאר לבד עם הקטנה ועוד במדינה זרה אבל זה העיקרון).משגעעעעעעע

הבנתי שבפורטי יש טעות בחודשים אם אני רשומה פה שאני שבוע 24+1 זה אומר שאני בשבוע הראשון של חודש שישי אבל לפי כללית אני נמצאת בשבוע השני של החודש השישי אני צודקת?!