גמילה מטיטולים הבן שלי בן שנתיים ו 8. התחלנו גמילה לפני 9 ימים בעקבות עליה לכן…

פורקת קצת אני שבוע 25 העובר תואם 26 מאושפזת כבר שבוע לאחר הבשלת ריאות עם תפר צווארי חירום שעשו לי ברוך השם אין לי צירים או פעילות רחמית אבל צוואר דינמי היום נמדד 21 עכשיו אמרו לי שאני צריכה להישאר עוד יום פה ואולי יותר והחליטו לתת לי פרסולט בשביל להוריד פעילות רחמית שגם ככה אין לי אבל עדין רוצים שאני אקח את זה מרגישה ממש שאין לי שליטה על עצמי כבר

מה עושים שאני כל כך מנסה שיהיה טוב בבית ובעלי מתעלל בי נפשית הוא פוגע בי היום למשל ביקשתי ממנו לקלח את הילדה כי אני צריכה לקפל את הכביסה שלה ואני ארדים אותה בזמן הזה קיפלתי כביסה ואז שהוא סיים אמר לי יאללה תרדימי אותה אמרתי לו רגע אני תכף מסיימת ואלך להרדים אותה והוא נזף בייי הביא לי את השעון עד הפרצוף שלי ואמר לי השעה שמונה תרדימי את הילדה מה הכביסה יותר חשובה ממנה.? התחיל לנזוף בי כאלו אני עושה משהו לא בסדר כאלו לא אכפת לי מהילדה שלי ואז שניסיתי להסביר לי את המצב שלי הוא השתיק אותי ולא רצה להקשיב לי ורק העליב אותי ופגע בי ודיבר אליי בצורה כזו שתטלנית ובסוף שנפגעתי ובכיתי וכבר הרמתי את הקול והייתי כבר זועקת וכואבת הוא נזף בי שלא אכפת לי מהילדה שאני בוכה ומרימה את הקול לידה שאני לא מעניינת אותי בכלל שכואב לו על הילדה בגלל איך שאני מתנהגת לא ידעתי איך לצאת מהמצב הזה כל מה שעשיתי או אמרתי לא היה בסדר אני אבודה אני איבדתי את זה לגמרי אני מרגישה כל כך רע וכל כך מצפון אני מתייסרת שבכיתי מתייסרת שכאב לי היחס שלו כאלו גם כאב לי וגם כואב לי שבסוף הכאב שלי הביא לבאלגן הזה התחננתי אליו שיילך שיעזוב אותי בשקט שיתן לי להירגע והתגובה שלו הייתה שהוא לא מוכן להשאיר אותי עם הילדה שאני ככה מוצפת הוא רוצה להישאר ולעמוד לי על הראש ולהמשיך לנזוף בי ולשפוט אותי כאלו זה יעשה יותר טוב לא עשיתי לי כלום בחיי ממה יש לו לפחד להשאיר אותי לבד עם הילדה אני מבינה בכיתי אני אנושית ולא צריך לבכות ולהראות את כל הכאב ליד הילדים אבל זה היה כל כך מציף וכל כך מניפולטיבי שכבר הייתי במצב של נטו הישרדות בסיטואציה לא יודעת אם פעלתי נכון אלוהים אני אכולת כאב ומצפון ופחד שהזקתי לילדה שלי