היי, לא בטוחה שתהיה הזדהות לפוסט אבל אני חייבת לשתף, אולי יש פה כמוני 🥹 אני ממש בקרוב מתחילה טעימות עם התינוק שלי ואני ממש אמוציונלית לגבי זה. נכון זה מרגש, עוד אבן דרך בהתפתחות שלו, פשוט מאוד קשה לי עם המחשבה שלא אניק אותו בתדירות שבו הנקתי. אני מאוד אוהבת להניק, עוד מלפני שנולד למדתי על זה הרבה ומהרגע שנולד ישר השתוקקתי לזה. מאז, כמעט חצי שנה, כל הנקה זה רגעים של אושר עבורי. מתרגשת מהמעבר למוצקים אך יחד עם זאת ממש אמוציונלית (והורמונלית כנראה😅) לגבי המחשבה שככל הנראה לא יראה לינוק כמו שינק עד עכשיו. איך זה הניסיון שלכן? האם התינוק יונק באותה תדירות או פחות? הבנתי שאפשר להציע אחרי ארוחות הנקה, אשמח לסדר בנושא…. איך יודעים שהוא לא רוצה לינוק? ההנקה מבחינתי היא הרבה מעבר לתזונה, התינוק שלי לא לוקח מוצצים ובהנקה בלעדית, כרגע גם מוציא שיניים אז הוא הרבה מחובר אליי. קשה לי מאוד מהמחשבה שזה יהיה פחות. כמו כן גללתי בטיקטוק ונתקלתי בסרטון בו אמא מריחה את הנשימה של התינוק שלה וכתבה משהו ״הריח שלפני התחלת המוצקים״ האם הריח הטהור הזה נעלם גם? אני לא יודעת מה קורה לי, כל כך התרגשתי מטעימות ומוצקים, עכשיו רגע לפני ואני בסערת רגשות 🥹 מישהי מזדהה או יכולה לספר לי מהניסיון שלה? אשמח לכל מילה טובה כי אני מרגישה הורמונלית מוגזם. תודה ❤️❤️

הערות בהריון - "יואו איך הבטן גדלה", "בטח חם לך כל הזמן", "מותר לך לאכול הכל זה בסדר זה בשביל שניים". כולם מרשים לעצמם להעיר או לשאול כל הזמן, אמא שלי, חמותי ואפילו קולגות בעבודה. אני יודעת שזה נאמר ממקום טוב או רצון לעזור ולהתעניין, אבל זה משגע אותי! זה הריון ראשון ולפני שהבטן יצאה דווקא ממש חיכיתי לזה, אבל פתאום זה כל כך אישי ומרגיש לי שכולם מתעסקים בגוף שלי ובדברים שהם כל כך פרטיים כל הזמן, ואיכשהו זה נתפס כלגיטימי. מה עונים? או איך מתמודדים? לא רוצה להעליב אף אחד כי אני יודעת שזה מגיע מהתרגשות וכוונה טובה, אבל זה מעצבן אותי מאוד שמתעסקים בי כל היום או מחליטים איך אני אמורה להרגיש או להיראות. מפחדת שההערות רק יחמירו כשהוא יוולד..