היה לי משבר מאוד מאוד גדול לידה ראשונה אנחנו זוג לא נשואים בהריון היה לי הורמונים הוא ממש הכיל ולא דיבר אלי מילה רעה אחת כל ההריון ושנינו היינו בטוחים שאחרי לידה זה חולף עברתי קיסרי חירום היתי מאוד אובססיבית לתינוק היתי מאוד תוקפנית לכולם מאוד הורמונלית כאובה נפשית ופיזית לקחתי את הברית נורא נורא קשה העפתי את כולם מהבית חמתי ואמא שלי לא רציתי עזרה מאף אחד כי עשו לי לחץ וכל דבר אמא שלו אמרה לי אסור אסור אז יום לפני הברית היתי לבד עם התינוק וכך הלאה .. הבן זוג שלי עובד מ9 בבוקר עד 21 בערב כל היום היתי לבד לא יכלתי לצאת מהבית כי גרנו קומה 2 בלי מעלית ולא יכלתי להוריד את העגלה לבד אחרי הקיסרי .. בקיצור יום אחד הוא נסע לאחותו לחנוכת בית אני אמרתי שלא אסע כי עם תינוק בן שבועיים ואחרי קיסרי לא באלי וציפיתי שגם הוא לא יסע והוא הבטיח כבר להורים שיקח אותם בקיצור כשהוא הגיע לשם הרמתי על זה פיצוץ הוא חזר לבית לקח כמה דברים והלך וחשבתי שיחזןר והוא לא חזר שבוע שלם סינן אותי לא ענה לי נורא נפגע ממני וכעס עלי על כל התקופה הזאת ואני כמובן היתי שבורה לגמרי אמא בפעם הראשונה תינוק אני לבד אמא שלי לא כלכך היתה יכולה לעזור לי כאובה מכל כיוון ודרך בסוף הוא חזר אבל יכולה להגיד שזה מאוד קשה להתגבר על זה לסלוח שהלך ככה ולו קשה עם ההתנהגות שלי כי עד היום אני כועסת עליו שהלך ככה בקיצור זה קשה מאוד להתגבר על משברים אחרי לידה

אני אחרי לידה רביעית וכל לידה מחדש יש משבר, אני הורמונלית טבלתי נסבלת והוא חי את חייו כרגיל , הולך לעבודה וחוזר וזה הכי שובר , אחרי הלידה הראשונה הוא לקח כמה דברים וכבר להורים שלו לכמה ימים ואין ספק שזה למד את שנינו הרבה, היום אנחנו כל פעם לפני לידה כבר יודעים לקראת מה שיהיה ומדברים על זה, ויכולה להגיד שהקשיים שהלידה מביאה איתה לא משתפרים אבל התקשורת הזוגית כן

אני בעיצומו של משבר...

וואי אחרי הלידה הראשונה כנראה חוויתי דכאון לידה, ושנינו לא הבנו את זה אני הייתי תוקפת אותו ומאשימה אותו בכל הקשיים שלי, ובוכה בלי סוף הוא כנראה לא יכל יותר להכיל את זה, וזה התפוצץ אבל עברנו את זה ברוך השם העיקר לדבר