היי, הריון ראשון, שבוע 36 נכנסתי עכשיו למעקב הריון בסיכון בגלל הערכת משקל נמוכה…

לצערי הבנתי שהזוגיות שלי היא לא מדויקת לי. יש לנו שני ילדים ואנחנו ביחד כבר 10 שנים ונשואים 8. הוא שותף טוב לשירה ואבא טוב. שותף מלא כמעט בבית ותומך בי בעסק שלי ומביא פרנסה הביתה. הוא איש טוב באמת אבל הוא לא בשבילי. הוא יכול לא לענות לי כשאני מדברת איתו כי לדעתו אמרתי משהו שלא מתאים לו, כשהוא מתעצבן הוא לוקח הכל ממש דרמתי ומתנשף ועושה תנועות עם הידיים ובוכה וזה יכול להיות על כלום ושום דבר. חושבים לאן ללכת עם הילדים, אומר לי ניסע לאיזה פארק בעיר אחרת, יש לנו פארק בדיוק כזה מתחת לבית אז מה הטעם לנסוע רחוק (שעה נסיעה). אומר לי רוצה לגוון. אמרתי לו שגם בבית הוא נמצא כל יום וזה לא אומר שרוצה לגוון אז אני לא מבינה מה הקשר. קם והלך ולא מדבר איתי. הולך ממלמל לעצמו בבית ומסתובב הלוך חזור. אין סקס... אין. היינו לפני שבוע ליומולדת שלו במלון ושם היה. לפני זה לא היה יותר מחודש וחזרנו ושוב אין כלום. לא יוזם, לא נוגע, לא מנסה, לא מחמיא. אני מנסה לשמור על עצמי ממש, הגעתי למצב שאני כבר בקושי אוכלת כדי לשמור על גזרה, כל היום במטבח מבשלת לילדים ולו. משתדלת לטפח את עצמי כמה שאפשר. אני גם עוברת התפתחות אישית עכשיו, לומדת ומנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי והוא מסתובב עם חולצות קרועות בבית והלך פעם לעבודה עם מכנסיים עם חור! והוא עובד עם מחויט ולקוחות! יש לו עבודה מכובדת ולא חסר לנו כסף כדי לקנות לו בגדים ואני מתחננת אליו שיקנה. הוא לא יודע לאכול שהו שהוא לא פחמימות, הוא חי רק על לחמים, פיתות וגבינות. כל מה שאני מבשלת הוא אוכל פעם אחת ואז זורקים אבל מבקש שאבשל. השמין ברמות קיצוניות, אני כבג לא נמשכת אליו. מצליחה לשכב איתו את הפעם בחודשיים רק כשאני עם הגב אליו. בחיים לא היה לי אומץ להעיר לו על התזונה ועל ההזנחה הזאת כי הוא דרמתי ברמות, כל מילה הכי קטנה שאומרים לו גורר אחריו דרמות טורקיות ולאחרונה נהיה לי אומץ ואני מעירה הכי בעדינות שאני יכולה והוא עדיין עם הדרמה. למה אני צריכה לחיות על מרק כדי שיימשך אלי שוב וזה לא קורה. מרגישה שאני בתקופה שאני מתה לעשות שינויים ולהנות ובא לי להתפתח והוא כמו משקולת שמשאיר אותי למטה. אני מרגישה אומללה כשהוא ככה.