תינוקת בת 4 חודשים אוטוטו לא ישנה לאחרונה טוב בלילה דפוסי השינה שלה השתנו ממש בשבוע שבועיים האחרונים כאילו חזרה להיות בת חודש קמה לאכול כל שעתיים- שלוש אנחנו גמורים מעייפות !!! פרקתי את התסכול

כמה אני מוגנת אם אני שוכבת עם בעלי ללא אמצעי מניעה אני נגד גלולות וכל המסביב הוא גומר בחוץ פשוט אני חודשיים אחרי לידה קיסרי ומפחדת

היי מישהי נתנה לבייבי שלה בייביזים? קראתי באינטרנט שיש בזה אלכוהול אמא שלי טוענת שהיא נתנה לנו את זה שהיינו קטנות וזה עוזר ממש אבל רק מלחיץ עניין האלכוהול

מי שמתכננת.ללדת בסורוקה, ילדתי שם השבוע ורוצה לספר מה החוויה. המטרה היא שלא תהיו מופתעות, והלוואי שלטובה.. שורה תחתונה יצאתי כמובן בחוויה טובה והכל אבל שמחה מאוד לחזור לבית. אז זאת לידה שניה בבית חולים הזה, בפעם הראשונה הכרתי אנשים שעזרו לי, הפעם לא בקשתי מהם עזרה והחוויה הייתה בהתאם ואפרט. אז קודם כל מיון נשים- הגעתי לשם בפעם השלישית בהריון הזה, התחושה היא של אדישות מטעם האחיות. כשאת מגיעה לשם במצב טוב ולא כאובה מידי הכל אחלה, אבל כשיש נשים שמגיעות מאוד כאובות יש תחושה שאת צריכה להוכיח או להצדיק את הכאב, אן הרבה סבלנות של האחיות.. אני הגעתי ביום הלידה כאובה מאוד, הכניסו אותי לחדר רופא ופשוט התחננתי שיעלו אותי לחדר לידה, כל פעם משכו עוד חצי שעה ועוד אחת ככה שכבר הייתי בפתיחה שלוש עם צירים מאוד כואבים וצפופים, צועקת מהחדר ומבקשת מבעלי כל דקה ללכת לשם. עד שלא התחננתי אליהם לעלות לחדר לידה לא העלו אותי. אפילו בעלי ואני אמרנו להן שאני חייבת אפידורל ומפחדת לא להספיק והם באדישות אמרו לו אפשר לקחת עד פתיחה 8. כאילו כל הזמן עד אז שאני אסבול בשקט?!. תוך כדי המוניטור שם היו אשכרה חרגוקים קטנים כאלה כמו שמגיעים לאשפה שהתעופפות בחדר לפחות שתיים, התקרבו לי לאוזן הרגשתי שאני בתוך פח. אז אחרי שעה וחצי במיון, בכי ותחנונים, העלו אותי לחדר לידה. לחדר לידה הגעתי סופר כאובה, לא מצליחה לעמוד אפילו.. מחכים בכיסא גלגלים אזה עשר דקות שיתפנה חדר לידה. בעלי מבקש מהאחות אפידורל שאני מאוד כאובה כדי שיתחילו להזיז עניינים אולי לדבר עם המורדים אן משו והאחות עונה לו בזלזול "כאן במסדרון נתן לה אפידורל?" ושתבינו שכל שתי דקות יש לי ציר מאוד אבל מאוד כואב, וזה לא לידה ראשונה אז אני יודעת אך מרגישים צירים. אחרי שנכנסו לחדר לידה קבלה אותי אותה אחות אדישה ואחות נוספת שאמורה להכנס במקומה למשמרת. לא הצלחתי לעבור מהכסר למיטה כל כך כאב לי ואך שנעדמתי היה עוד ציר פשוט זרקתי את עצמי למיטה והתפתלתי מכאבים. מאותו רגע האחיות התחילו להבין שאני במצב של לידה מאוד קרובה, גם בגלל הכאבים, וגם בגלל תדירות הצירים. שם הם באמת היו אחלה, התחילו לעבוד שניהם יחד למרות שאחת הייתה צריכה כבר ללכת. התחננתי לאפידורל התחילו לבדוק אותי וראו שאני בפתיחה חמש כבר מתקדמת מאוד מהר.. ואז התחילו לומר לי שכנראה לא אוכל לקבל אפידורל כי אני מתקדמת מהר ולא תהיה לו השפעה, וגם שאסור לזוז. הייתה שם מיילדת פשוט מלאך, קראו לה ענת. היא הכילה אותי בצורה מטורפת, פחדתי פחד מוות ללדת טבעי. היא הרגיע אותי והתחילה לומר לי שאני ממש תכף תכף מתחילה לידה. הייתי קשובה לה וסמכתי עליה למרות כל האחיות הקודמות שעברתי. היא הסבירה לי כל רגע באזה שלב אני ועוד כמה זמן בערך אני אמורה ללדת.. תארץי לה את הלחץ שאני מרגישה והיא בדקה ואמרה לי אחרי אזה חצי שעה שאני שם שאני בלידה.. הכינה מהר הכל, לא הספקנו להחליף בגדים, לשים אינפוזיה פשוט כלום ואני כבר לוחצת.. היא מעודדת אותי כמובן ומנסה להרגיע אותי כשאן צירים. היתה קשובה לבקשות שלי, לא רציתי פקיעת מים ומיד הסבירה לי אך זה אמור להשפיע על הלידה .. אחרי עשר דקות של לחיצות ילדתי.. אחר כך נשארתי שם קצת להרגע, היא כמובן הרימה לי ממש והיתה פשוט מלאך. אחרי אזה שעתיים של התאוששות לקחו אותי למחלקת יולדות. בדרך לשם מסדרון עם תמונות של כל החטופים עם מדבקה מה מצב שלכם כל אחד חזר/נרצח. חייבת לציין שזה עשה לי ממש רע לראות את זה כשמובילים אותי שעתיים אחרי לידה בכיסא גלגלים. הגענו לילדות ד, 4 נשים בכל חדר. הגעתי באמצע הלילה, ממש ליד המיטה שלי תיקן ענק, בעלי הרג אותו ואז באו מלא נמלים. האחות ראתה לא אמרה כלום והלכה.. אני שם אפילו בלי כוח לבקש מהם לקחת את זה הייתי חייבת שניה לעצמי הייתי רעבה וכאובה ובהלם מהלידה.. לא פשוט להיות עם עוד 3 נשים באותו חדר, והתינוקות שלהם היה ממש רעש לא היה נוח להרדם אז נמנמתי כמה שאפשר . אחרי שש שעות הביאו לי את התינוק. קמתי להתקלח והמקלחת הכי קטנה שראיתי , בגודל של דוש וכיסא פלסטיק. שירותים בתא נפרד גם בגודל האסלה וצעד מהדלת. הכל מלוכלך, ברמה של ריח והנייר זרוק על הרצפה. בבוקר ראיתי במחלקה שיש שם חדרים ריקים והסיטב שלהם זה למלא חדר כמה שיותר ולא לפזר כדי לחסוך בעבודה (פחות נקיון של שירותים, כניסה של אחות לחדר אחד במקום לכמה). בקיצור אם אסכם, ממליצה למי שהיא לידה ראשונה מהדרום לנסוע למרכז, הייתי בעצמי באסף הרופא בהריון בסיכון( מול יולדות אפס הפרדה) וזה עולם אחר לגמרי. גם נקיון, גודל חדרים, אחיות וגם אוכל. מי שמגיע בכל זאת לסורוקה כדאי פשוט לנסות להפעיל קשרים להגיע ליולדות ב ששם זה עולם אחר או פשוט להיות מוכנה נפשית לתנאים כלאו. האחיות ביולדות ברובן הגדול היו ממש טובות. גם הייתה הדרכה על הנקה שממש הייתה לטעמי. שוב מציינת שיצאתי בחוויה כללית טובה, אבל לא חסר מקום לשיפור. מאחלת לכן לידה קלה והכי חשוב זה בריאות לך ולתינוק ..

איזה בקבוקים אתן ממליצות? מתלבטת בין מאמ לבין פיליפ אוונט?

בנות שעברו לסימילאק קומפורט בגלל הגזים וזה עזר להן, תוך כמה ארוחות זה השפיע על הבייבי שלכן? העברתי אתמול את התינוקת שלי בת חודש וחצי אחרי נסיונות של כל התכשירים וכלום לא עוזר לה, במיוחד לא בשעות הערב.