בנוותתת אמאלההה אני לבד בבית עם תינוקת בת 3 חודשים אין לי משפחה קרובה היא בצפון אני מהדרום בעלי במילואים וראיתי עכבר בחדר של הילדה והוא נעלם לי מהעין מה עושים איך ישנים ככה אני בוכה מפחדת לזוז להביא לה עוד שעה וחצי מטרנה אין אני מתה מפחדדדדד

רוצה להתייעץ. הבן שלי נכנס לראשונה לגן. בן 1.8, אני רואה שהגננת שלו עושה כמיטב יכולתה כדי לעזור לו להסתגל ולהשתלב. היא בשיתוף פעולה מלא איתי ומאוד משתדלת. הוא בגן כבר שבוע וחצי. הימים הראשונים היו קטסטרופה, רק בכה בהיסטריה כי אמא לא נמצאת, נשאר לחצי שעה-שעה גג. גם אני לא הפסקתי לבכות בבית. השבוע היא אומרת שחל שיפור, כל יום היא מעלה את זמן השהות שלו בקצת ואתמול הגענו לשעתיים וחצי. היא אומרת בכנות שיש הרבה בכי מצידו, הוא בוכה-נרגע-בוכה-נרגע. מצליח להרגיע את עצמו לפעמים, ומתחיל להרגע גם בידיים שלה (מפתח איתה קשר שזה טוב). היא אומרת שהבכי בימים האחרונים קיים אבל פחות היסטרי מההתחלה. היא אומרת שהוא מבקש להיות בעגלה מדי פעם וזה מרגיע אותו. מה שכואב לי בלב לשמוע, זה שגם כשהוא מרגיע את עצמו ומפסיק לבכות, הוא יושב בחצר עם כל הילדים ולא משחק- רק מסתכל. הוא לא מוכן לאכול כ ל ו ם בגן וגם לא מוכן לשבת איתם באוכל. בימים הראשונים שהייתי איתו בגן הוא כן שיחק ואכל בשמחה והנאה, ובאופן כללי הבן שלי אוהב אוכל וחברים. ברור לי שזה נובע מקושי רגשי שהוא נמצא בו כי אמא לא נמצאת. השאלה שלי, מה אפשר לעשות עם זה שלא אוכל ולא משחק? זה ישאר ככה? לנצח אצטרך לדאוג שהוא לא אוכל שם ויושב בצד כשכולם נהנים? הלב שלי כואב לשמוע את זה😭

בנות מפרדס חנה/חדרה שעשו סקירת מערכות מאוחרת אצל מי עשיתן?בפרטי לא בקופה