בנות אני מתה מפחד, אני שבוע 6 עוד לא היה אולטראסאונד רק בדיקות בטא עם הכפלה…

אני מתכננת לעזוב את העבודה אחרי הלידה בעזרת השם כי אני מרגישה שלא מעריכים אותי והשכר שלי ממש מביש לומר אותו מתחת למינימום אחרי מסים.. נשארתי בחצי שנה אחרונה רק בגלל ההריון אבל אני מפחדת מה הלאה אחרי חופשת הלידה אם אני אמצא משהו כראוי לי , אני כן רוצה להיות עם הילד לפחות עד שנה בבית אבל מצד שני מפחיד אותי להיות זמן רב כזה בלי מעש אני לא אדם כזה.. יש פה כאלה שגם היו במצב שלי ויכולות לייעץ?

שבוע 33+4 סובלת מכאבי גב נוראים!!! אין לי איך להסביר את הכאב באמת כבר מאתמול נראלכם שזה מצריך בדיקה ?🙏

היוש בנות טבלתי במקווה והתחיל לי כאבים בנרתיק באותו הערב היה כואב בפנים כזה בגלל שזה הריון שאני מחכה לו המון זמן (כבר כמעט 3 שנים) אחרי הפלות רצופות בקיצור די כאב אחרי ששכבנו וכבר ניהיה מצב של כאבים בתפקוד, שורף בפיפי, תחושה באמת לא נעימה אני בקושי מצליחה לעמוד על הרגלים רק מחכה שזה כבר יעבור אתמול שמתי נר ולא מרגישה שזה עזר.. הדבר היחידי שעזר בימים הראשונים זה מלא מים לשתות אבל אני רצה לשירותים בגלל זה, לוחץ לי הפיפי.. זה נראה שכל בנרתיק בפנים אדום, אין לי מושג אם זה אמור להיות ככה אני לא מסתכלת אף פעם בפנים איזה צבע יש לו . לא יודעת מה נסגר אם זה דלקת או מה אני ממש סובלת !!! כל כך מחכה להריון חדש ותקין לא יודעת כמה זמן החלמה יש לדבר הזה😢

היי בננות, אני שבוע 18, בעלי חלה בקורונה ואני כנראה הבאה בתור. מנסה להתרחק כמה שאפשר, במידה ואדבק יש לי ממה לחשוש? מישהי הייתה חולה בהריון?

מה הייתן עושות בסיטואציה שלי אנחנו מתארחים אצל גיסי וגיסתי כי אין לנו ממד, המקלט בבניין הישן שלנו נמצא 7 קומות למטה ואנחנו זוג עם ילדה בת 4, אמא מבוגרת ואני בחודש 7 להריון. גם פעם שעברה במלחמה עם איראן וגם עכשיו אותו מצב, אני ובעלי באים אליהם עם אמא שלי והילדה, אנחנו מבשלים, מכבסים, מסדרים, ישנים בתנאים שלא הכי נוחים לנו ובאמת עושים הכל כדי שכמה שפחות ירגישו אותנו רק כדי להגן על עצמינו מהטילים. מצד שני גיסי וגיסתי הולכים כל אחד לעבודה שלו, בין אם זה במשרד או בחדר סגור בבית. משאירים אותנו עם שתי הבנות שלהם שהן בגיל של הבת שלי קצת פחות, בלי לשאול בכלל אם זה בסדר או לשאול איך אפשר להתחלק. במלחמה הקודמת אני הייתי בלימודים וביטלתי עבודה כי אני עובדת רחוק אז ישבתי כמעט לבד עם השלוש בנות ובעלי גם לא עבד כמעט בכלל ועזר לי פה ושם. אמא של גיסתי (שגרה איתם) ואמא שלי לא עזרו בהרבה כי אמא שלי מבוגרת וחולה ואמא שלה הייתה עסוקה בעבודות הבית. הפעם בעלי אמר לי שהמצב הזה לא יחזור על עצמו שוב ושהוא לא מוכן לזה ושגם הוא צריך לעבוד. אני עצמי בחודש 7, עומדת לפני מבחן גדול מאוד לקראת סיום הלימודים שלי (וכמובן שאין לי שום סיכוי ללמוד). אתמול ושלשום כולנו היינו בשוק של תחילת המלחמה אז כולנו היינו בבית, אבל הנה היום גיסתי כבר נסעה למשרד וגיסי נסגר במחשב בבית לעבוד. בעלי רותח מעצבים ולא אומר כלום, כי באמת עם כל הכבוד לרצון שלהם לארח אותנו ולעזור לנו, בסוף אנחנו עובדים פה כפול 3 ומבטלים את העבודה והלימודים שלנו, עושים בייביסיטר לשלוש בנות, מסדרים מבשלים מנקים ורצים פה כל היום מהבוקר עד הלילה וכמובן טילים בין לבין. אתמול אפילו גיסתי פשוט נרדמה לה בצהריים לשעה וחצי כשאני פרפרתי את חיי בסלון לסדר את כל הבלאגן. אני באמת לא רוצה להשמע כמו כפויית טובה אבל אם רוצים לעזור אז עוזרים מהלב לא? אנחנו באמת שוקלים לחזור הביתה ולרדת למקלט באזעקות (אנחנו גרים ממש 10 דק מפה) ואולי לחזור בלילות כדי שהילדה תוכל לישון בשקט בממד אנחנו גמורים כבר מהמצב הזה ועברו רק 3 ימים בקושי 🫩😮‍💨