כל אחת מרגישה קצת אחרת. אני הייתי מוצפת מרוב אהבה. בכי אין סופי. ולמדתי שמותר וזה בסדר לבקש עזרה מכל סוג. אף אחת לא נולדת אמא. הכי הכי חשוב להקשיב לעצמך! בידיים מלאות (בהריון שלישי)

לנטרל רעשים תמיד יהיה לאנשים מה להגיד..

בהריון הראשון- בכיתי מלא, כל דבר היה נראה לי פי מליון, דקה ככה דקה ככה, היו קצת תפרים אז מן הסתם זה לא נעים אבל אחריי שבועיים בערך זה מתאזן. הריון שני- ברגע שחזרתי הביתה מהבית חולים הרמתי אותו מאפס סדר ונקיון כיאלו לא ילדתי לפני רגע, מידי פעם התרגשות קיצונית מלראות את הילדים מול העיניים ברמה של בכי משמח. אבל זהו עבר ממש בקליל.

כל אישה שונה .. יש כאלה יכנסו לדיכאון יש כאלה שיהיו מאושרות יש כאלה שיהיו להן מצבי רוח אני למשל מבחינה נפשית היה לי די קשה והייתי בבאסה בגלל שעברתי קיסרי חירום והיה לי קשוח מאד אבל בכללי הייתי מאוהבת בתינוק שלי ומאושרת ממנו