וואי אני לא מפסיקה לחשוב יום ולילה על הכפיר ואריאל ביבס. זה משגע אותי אני כל כך מתפללת לנס. כשהם נחטפו הבן שלי היה באותו הגיל של כפיר וזה שבר אותי . הייתי בטוחה שברגע שראיתי את הסירטון הזה קפץ מסוק והציל אותם . לא האמנתי שהמדינה שלנו תשאיר אותם שם אפילו חמש דקות. ועכשיו שהעסקה מתקדמת ואני מבינה שהם עדיין לא חוזרים אני פשוט מפחדת לשמוע את האמת ומקווה מקווה לנס . הסיפור שלהם והסרטון שלהם לא יעזוב אותי לעולם.

אתן מרגישות שאתן בעדיפות ראשונה אצל בעלכן? ובמה זה מתבטא?