אני יודעת שיש אנשים שאיבדו ידיים ורגליים אבל פשוט לי רגליים מכוערות קצרות ומעט…

בבקשה לא לשפוט אותי תמיד היה לי תקופות של דיכאון וחרדה ולא הייתי מטופלת כמו שצריך ודי הזנחתי את עצמי כי לא האמנתי בזה אני בהריון ראשון ובעלי במילואים פעם סוגר פעם לא סוגר מרגישה כל פעם שהוא הולך לשבוע אני נכנסת לדיכאון וחרדות ומחשבות של מה יהיה בעתיד בנוסף אני ממש שונאת את העבודה שלי ואני כל בוקר סובלת פשוט מלהגיע כבר היה לי מחשבות על להתפטר ולוותר על הדמי לידה כי אני ממש סובלת נפשי ופיזי בעיקר מעבודה שלי אני בוכה מלא ומפחדת שזה יפגע בעובר שלי אני גם מרגישה שאני מתביישת או מפחדת מלבקש עזרה אני יודעת שיש דברים יותר גרועים בחיים האלו אבל אני תמיד בחרדה ומחשבות על מה יהיה כמובן שאמרתי לעצמי שאני אלד אני חותמת אבטלה אבל גם מחשבות של פחד או מה יהיה עם התינוק והאם אני אצליח להתחבר אליו חוששת שגם אחרי זה יהיה לי דיכאון אחרי לידה הבנתי שיש הרבה נשים שסובלות ככה ולא מדברות על הנושא הזה זהו פרקתי…. 😣

שבוע 36 + 3 במנח עכוז. אין תורים לרופאת נשים שלי. מישהי היתה במצב הזה ויכולה לשתף האם ניסתה שיטות היפוך ואיזה? אני נוטה לרצות להמנע מקיסרי. תודה 🙏🏻