בתור בת יחידה שחלמה על משפחה גדולה, להביא ילדים בהפרשים קטנים כדי שיהיו חברים, אני מאוכזבת. אני אמא טריה וזה ממש קשה. אני רוצה שהתינוק יגדל יהיה קצת עצמאי וזהו לא לעבור את זה שוב. לא את ההריון ולא את השלב הזה. אני רואה אתכן פה גם שבורות, עייפות , מתלוננות. חלק עם 2 ילדים וגם יותר . כאילו הייתה לכן הקדמה. איך בכל זאת הגיעו הכוחות להביא עוד? מה גורם לכן לרצות להביא עוד? במיוחד אתן נשים שאין להן עזרה. אני לא בדיכאון אני שמחה מאוד מהילד שלי ואני אוהבת אותו החיוך שלו זה הדבר הכי מושלם שראיתי בכל החיים שלי! מדברת על קושי פיזי

האם יש בעיה לקחת טאמס בהריון?

אמהות לשני ילדים קטנים חייבת את עצתכן! הבת שלי בת 4.6 הבן כמעט 2 הכל הוא עושה אחריה, לי הוא לא מקשיב! ואז אני צריכה להרים אותו והוא שוקל כמוה! איך אתן למשל עושות הכל בהכנה לשינה? את מי לקלח קודם? מי אחרי? מה השני עושה בזמן הזה? איך מעסיקים אותו/ה? באיזו שעה אתן מתחילות את כל זה? הזמן הזה זה טירוף הם עושים בלגאן ושטויות אני מתה