מבינה לליבך. ילדים יכולים לשגע אותנו אבל בסוף הכי חשוב זה להבין שזאת לא הדרך שבה היינו רוצים לגדל את הילדים ובטח לא שזה מה שהם יזכרו מאיתנו כאימהות. פה בדיוק נכנסת עבודה עצמית. וצריך להבין שבסוף אנחנו מבקשות מהילד להקשיב לנו לא תמיד מקשיבות לו. או שהוא ילמד לשלוט בעצמו וגם אנחנו צריכות ללמוד לשלוט בעצמנו. לנשום עמוק ולחשוב. זה הכי חשוב❤️ ואל תשכחי שחינוך זה משהו שלומדים. אף אחד לא נולד להיות הורה.. רוכשים את זה♥️

בעלי תמיד אומר לי שאני כועסת שזה ישפיע עליה ואני יכוון לאן שאני רוצה ובסוף החינוך הוא שלנו ואחרי זה של הילדים שלי ולכן אני מתחלפת איתו עד שאני נרגעת ואם הוא בעבודה אז מתקשרת אליו מוציאה תעצבים בזה שאני מסבירה למה אני כועסת כמה דקות ואז החיוך שלה הורס לי הכל

בתור ילדה אבא שלי היה מכה אותנו וקורא לזה חינוך, ככה הוא היה מצדיק אתתזה. אבל זה לא היה חינוך אלא חוסר אונים שלו מולנו מחוסר כלים טוטאלי שלו בהורות ובחינוך ילדים. אני מאמינה שכשמגיעים למצב של חוסר אונים+חוסר כלים נכונים מגיעים למצבים האלה. ממליצה לך בחום על הדרכת הורים ואני ממש מאחלת לילדה שלך שלא תהיי במצב הזה יותר כי היא לא אשמה שאין לך את הכלים הנכונים.