אני אשמח שכל מי שיכולה פה להתפלל או אפילו לקרוא כמה פרקי תהילים לרפואת הבן שלי…

אני בשבוע 38+3 לא כיף ולא קל

אני שבוע אחרי לידה ושעשיתי פיפי ניגבתי והרגשתי שיצא תפר! הגיוני????

אמא לראשונה בסיר לחץ של מלחמה – אני לא בסדר או שפשוט הגעתי לקצה? היי בנות, חייבת לפרוק ולשמוע מה דעתכן. אני אמא לתינוקת בת חצי שנה. בגלל המלחמה וכי אין לנו ממ"ד, אנחנו מתארחים כבר חודש וחצי אצל קרובת משפחה של בעלי. היא אישה מקסימה שעוזרת המון, אבל השהות המשותפת הפכה לסיר לחץ. מה שקרה: בעלי סיפר לי שהיא מרגישה שאני "בורחת מהתמודדות". היא שמעה אותי קוראת לו בייאוש כשהקטנה בכתה, וכשלא מצאתי אותו אמרתי בכעס "אוף, היא שיגעה אותי". מבחינתה, ויתרתי מהר מדי ולא ניסיתי להשתלט על המצב. הצד שלי שחשוב שתבינו: • עייפות קיצונית: אני מטופלת בתרופות שגורמות לי לישנוניות ומאיטות אותי (לצערי אין לי על זה שליטה). • לילות של אזעקות: למרות המצב הרפואי, אני ערה איתה בלילות ובאזעקות ועושה הכל כדי שלא יחסר לה דבר. • רגע של שבירה: באותו רגע ניסיתי הכל – ידיים, אוכל, מוצץ. אחרי 20 דקות של בכי פשוט התייאשתי. אני לא רובוט, אני בן אדם. אני נלחמת להיות האמא הכי טובה, חסונה ומכילה, אבל לפעמים זה פשוט מתיש ומחרפן להישאר ימים שלמים בבית עם תינוקת שלא נרגעת. אני שואלת אתכן: מאיפה מגיעה השיפוטיות הזאת, דווקא מאישה שגידלה הרבה ילדים והיא אמא הרבה יותר וותיקה ומנוסה ממני? איפה לא הייתי בסדר ומה הייתן עושות במקומי?