איך הייתן מגיבות אם חברה טובה שלכן הייתה המלווה היחידה בחתונה שלכן (אחת הבריזה עזבו…) והיא התחתנה חודשיים אחרייך והיו לה 3 מלוות ועוד אחת שהייתה איתה בהתארגנות בבוקר ואת לא היית אף אחת מהן? הרגשתי מה זה מושפלת ונפגעתי, גם הקטע שקרו דברים שאחד המלווים של בעלה פתח את זה איתי ואמר לי היא הייתה צריכה *אותך* באותו היום איפה היית? אני חייבת להגיד בכנות שגם שלחתי לה מסרים כמו שאני לא זכיתי לעשות את זה בעבורה חזרה אבל שתמיד תדע שהיא יכולה לפנות אליי בכל רגע לכל דבר אני פה לעזור. עבר הזמן התרחקתי בהמשך זה נפתח והשלמנו, לא הסכמתי עם הרבה דברים שאמרה אבל הבלגתי בגדול והבנתי שהיא בתקן חברה רחוקה יותר ממה שחשבתי. היינו נפגשות מדי פעם, שתינו נכנסנו להריון בהפרש של כמה חודשים והיום יש לנו ילדים בהפרש קטן אז יוצא לנו להשתדל להיפגש פעם בשבוע. אני עדיין סוחבת את המטען הזה איתי, אני כמובן סלחתי אבל מבולבלת מאוד בהגדרה של החברות. אני חשבתי שאנחנו כמו אחיות ומסתבר שלא… אגב בעבר גם נותק הקשר לכמה שנים בדיוק בגלל סיפור כזה, שאני חשבתי שהיא כמו אחותי עשיתי בשבילה הכל מהכל ובסוף אמרו לי שהיא נפגשת עם החבורה שהיינו בלעדיי אמרו שאני מחפשת לריב (ממש חחחח אני מפחדת מעימותים אבל לא משנה מישהי שם עבדה קשה, בסוף גם גיליתי שהבחורה ההיא הייתה מאוהבת בבן זוג שלי ומזה הכל נבע…) בקיצור, מה אתן אומרות? לגיטימי שאני ככה גם אחרי שעברה קצת יותר משנה או שאני צריכה לשחרר את זה? אין מצב שאני פותחת את זה איתה שוב