שבוע 29 ברוך ה׳ מרגישה תנועות אבל יותר עדינות מפעם , יותר תזוזה של התינוק פחות…

סתם פורקתתת מרגישה שאין לי אנרגיות יותר וכוחות נפש לשינויים במצבי הרוח, לחיים שסביב הנסיון להיקלט. מרגישה שאחרי כל שלילי ממש צריכה לגרד את עצמי ולהמשיך לשדר עסקים כרגיל בעיקר שבחרנו לא לשתף אף אחד אפילו לא משפחה. אני פשוט לא קולטת שנכנסנו להגדרה של מאותגרי פוריות. 2 הריונות ראשונים טבעיים לחלוטין בלי להתאמץ בכלל ברגע שהחלטנו הפסקתי גלולות וחודש אחרי נקלטתי. אחרי הפסקה של 3 שנים החלטנו שהגיע הזמן לילד שלישי וזהו.. מוצאים את עצמנו תיכף כבר שנתיים וחצי מנסים להיכנס להיריון ולא מצליחים. לא דימיינתי בחלומות שלי שיהיה לנו קשיים ולא הכרתי את העולם הזה של טיפולי פוריות והנה נכנסנו גם אנחנו לעולם הזה. כל סבב חדש אומרת לעצמי הנה אנחנו נקלטים ומסיימים את כל הסאגה הזו- ולא, לא מצליחים ולאט לאט הזמן עובר עברה שנה, עברו שנתיים. ובסתר ליבי מפחדת שאסגור שנה שלישית... לא מבינה מה השתנה אצלנו... תוהה אם זה לחץ, הגיל.. זהו מרגישה שאף אחד לא מבין את התסכול שלנו ואת מצבי הרוח עד לרמה שזה משבש את שגרת החיים ואת המוטיבצייה לצאת, לתפקד לבלות..

שבוע 5. לא מרגישה תסמינים דרמטיים אין שום תסמינים חוץ מעייפות ומדי פעם לחץ בבטן תחתונה ממש מלחיץ אותי עשיתי בדיקת בטא שיצאה תקינה ונצפה שק הריון. האם תקין? לא להרגיש תסמינים משמעותיים?