אני בלחץ שיא יש לי ילד בן שנה וחצי, אחרי הלידה שלו הייתי כל הזמן לבד איתו לא הייתי יוצאת מהבית הרבה בכלל בהתחלה גם בעלי לא היה נוכח ועוזר בגלל העבודה וכשכן היה בבית היה בשלו ולא היה עוזר. חמותי אני בכלל לא אדבר לא ציפיתי ממנה גם לכלום בחיים לא עזרה איתו בשום דבר אמא שלי עזרה לי רק קצת כספית, גם על זה תודה. אבל היא לא שומרת לי עליו אולי בכל השנה וחצי האלה שמרה לי עליו 4 פעמים וזה היה כשהוא היה בן חודשיים בקיצור באמת לא קיבלתי עזרה לא מהמשפחה לא מהבעל הייתי כל הזמן לבד ונכנסתי לדיכאון אחרי לידה ממש קשה שבהמשך שלו הביא אותי למצב של התקפי חרדה קשים ואגרופוביה(פחד מלהיות במקום שלא יוכלו לעזור במידה ויהיה לי התקף חרדה) בהתקפי חרדה אני ממש לא מצליחה לחשוב בהגיון מרגישה שפשוט אני שניה מלהתעלף. לכן היום קשה לי להיות בבית לבד כשאני יודעת שאף אחד לא נמצא בבית של ההורים וכולם בעבודה, לא יוצאת לבד מהבית, במיוחד לא עם הילד. בקיצור מצב ממש ממש על הפנים ואני לא רואה שזה ניהיה טוב יותר. הציעו לי כדורים אבל לא לקחתי אני נורא מפחדת מכדורים והתופעות לוואי שהם יכולים לעשות חלילה. בקיצור לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. ממש בהתחלה. אני והבעל לא במצב הכי ואו מבחינת הזוגיות שלנו, הוא כן רצה אח/אחות לילד שלנו אבל אני לא יודעת עד כמה זה הזמן המתאים. אני מאוד רציתי הריון, מאוד רוצה בת.. ובעזרת ה’ שיהיה לי הריון קליל ולידה קלה בידיים מלאות אמן, אבל המח פשוט כל הזמן במחשבות על זה שאני לא יוצאת עם ילד אחד, אז שניים? איך אני אסתדר עכשיו במצב שלי? בעלי כן התחיל טיפה לקבל שכל וקצת לעזור אבל עדיין לעבור מ1 ל2 אני לא יודעת מה יהיה והפחד מהלא נודע ממש משפיע עלי.. גם בגלל ההתקפי חרדה שיש לי השליש הראשון של ההריון נורא קשה לי מרגישה סחרחורות כל היום ולא מבינה אם זה מההריון או מההתקפי חרדה אני באמת מרגישה חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות. תודה כל מי שקראה עד פה/: