שהשם יסלח לי על מה שאני פורקת פה אבל אני חייבת להוציא את זה ! ומצטערת מראש אם אני נוגעת למישהי מכן בנקודות רגישות. כבר שבועיים רצוף שאני רק בוכה שבועיים שאני בצער שגם יש סביב כל התחושות האלה בושה כי איזה אמא יכולה להיות בצער כל כך גדול שבועיים אחרי שנולד לה עוד ילד ???? איזה אמא אני?? אני בוכה רגע אחד על הבן הגדול שלי שלא מקבל ממני את מה שהוא רגיל ואת הזמן שלו ורגע אחר על התינוק שסובל מגזים ובוכה 24/7 לא ישן רק רוצה ידיים כל הזמן ואחר כך גם בוכה עליי שאולי אני לא בנויה לזה שעשיתי בחירה שאני לא יכולה לעמוד בה הבאתי ילד לעולם שאני לא רוצה להיות איתו אמא שלי מרגישה שאני לא במקום טוב ומשתדלת לחלוק איתי את הזמן אבל גם לה זה מאוד מאוד קשה על כל 24 שעות שאני איתו 24 שעות הוא אצלה אני פשוט מביאה אותו אליה והולכת ובוכה כל הדרך הביתה גם מייסורי המצפון עליו וגם מזה שאני לא מסוגלת להשלים עם החיים החדשים חשבתי כבר לקנות אפילו כרטיס טיסה ולברוח מכאן לפעמים פשוט בא לי לפתוח את הדלת ולצאת לא אכפת לי בכלל לאן מצידי להיקבר באיזה חור רק ללכת מפה אני דואגת לילד ואני רוצה שיהיה לו טוב אבל בשלב מסוים אחרי שעות על גבי שעות של בכי שלו וגם שלי אני כבר לא מצליחה לראות אותו איך אני יוצאת מזה איך מתרגלים אני ממש מפחדת אני מבולבלת מאוד למרות שעכשיו הוא לא איתי אני משקשקת מפחד שוב מהזמן איתו אני משקשקת מפחד מהכל למי אני יכולה לפנות

ציסטה בהריון , הייתי באולטרסאונד ראשון שבוע 7 הרופא ראה ציסטה בשבוע 9 קבעתי לאולטרסאונד שהוא שלח אותי לעשות לברור על הציסטה. כמה זה מסוכן? למי היה ? מה ההנחיות ? האם זה בהכרח ישלחו אותי להריון בסיכון?