חייבת לפרוק.. מפחדת. נכנסנו להריון עם ילד שלישי לא מתוכנן (אני כבר שבוע 12 ועוד…

חייבת לפרוק.. מפחדת. נכנסנו להריון עם ילד שלישי לא מתוכנן (אני כבר שבוע 12 ועוד לא קבעתי שום תור לכלום כי לא ידעתי מה יהיה).. בעלי ממש היה נגד בהתחלה כי אמר שזה לא הזמן ואין לנו כרגע איך להתמודד עם זה כלכלית.. הלכנו ביחד לטיפול זוגי (והוא המשיך לבד גם) והחלטנו בסוף כן להשאיר את הילד.. מצד אחד, רצינו בכל מקרה ילד שלישי פשוט לא עכשיו אלא אחרי שנתייצב קצת כלכלית.. מצד שני, עם כמה שרציונליות אני מבינה למה זה לא מתאים עכשיו, רגשית לא הצלחתי לעשות את ההחלטה ובגלל זה גם החלטנו להשאיר. העניין שאחרי כל השיחות עם בעלי, למרות שאני זאתי שהייתי אופטימית בהתחלה שהכל יסתדר, נתקפתי פשוט חרדה רצינית, אני פתאום לא מבינה איך נצליח להסתדר כלכלית, זוגית ואני מרגישה שפשוט דפקתי את כל המשפחה עם ההחלטה שלי. אני מרגישה פשוט שעשיתי החלטה לא טובה ואני לא מפסיקה לבכות.. לא רואה איך נצא מהבור הזה
💬3 תגובות👍1 לייקים

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 באוגוסט 2025 בשעה 09:22
זה הגיוני וטבעי להרגיש ככה כי פתאום שהאחר נותן גב את מורידה את החומות של החזקה ומרגישה את כל מה שלא הרגשת לפני תני לעצמך להרגע לחשוב לעכל את הסיטואציה זה עוד ילד וזה בסדר להרגיש איך שאת מרגישה .. כל ילד הוא אוצר ממש את כרגע לא רואה את זה כי את מפחדת מה יהיה אבל את תראי שהוא יבוא אתם תסתדרו והוא יכניס לכם הרבה אושר הביתה 🩷
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 באוגוסט 2025 בשעה 11:13
הכל בסדר מה שאת מרגישה... עכשיו הייתי מפנה את האנרגיות לחשוב ולהתארגן איך מחזקים את הכלכלי והזוגי. תיראי את זה ככה שזה המקפצה והדחיפה שלכם לגדול ולשפר🩷 ויהיה לטובה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 באוגוסט 2025 בשעה 14:05
אם את בן אדם מאמין אז אני רוצה לחזק אותך בזה, כהשם נותן לנו, תאמיני שהוא נותן מה שצריך ומתי שצריך עבורנו. אולי אנחנו לא תמיד רואים את זה. אבל תשליכי הכל להשם, תתפללי שהכל יסתדר ובאמת באמת את תראי ניסים. הילד הזה יתן לכם ברכה בהצלחה 💙🙏

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

לראשונה מזה שנים - אתמול בלילה נתקפתי התקף חרדה. אני בהריון שני ופשוט פוחדת מהעתיד לבוא. פוחדת מ״לחזור אחורה״ אחרי שכבר יצאתי מהחול הטובעני הזה של הורות ראשונית והתחלתי לחיות. התחלתי לחשוב על הלידה, על הקרעים והתפרים שהיו לי בפעם הקודמת, על אולי כדאי לקחת דולה, האם צריך שוב קורס הכנה ללידה, על כל מה שאני צריכה לקנות ועוד לא קניתי, על הבית שלא הכנתי, על הילדה הגדולה שאני אוהבת וחייה ישתנו, על הנפש השברירית שהיתה לי אחרי הלידה הראשונה וכמה זמן לקח לי למצוא את עצמי שוב אחרי התהום העמוקה הזו שנפלתי אליה בזמנו. על כמה כאב ובכי ליוו אותי אז, כמה ההנקה היתה לי חשובה מצד אחד אבל משעבדת מהצד השני, כמה היה לי קשה להיות האמא שרציתי להיות ועדיין התעקשתי למלא את כל התפקידים שחשבתי שהם חובה (כמו הנקה מלאה, לגדל את הילדה בבית עד גיל שנתיים, אפס הפרדה מגיל לידה ועד שנה וחצי בערך) כמה רגשות אשם על כל דבר. כמה. פחדים על איך יהיה הפעם, איזה ילד יעלה בגורלי, איך הוא ישפיע על הדינמיקה המשפחתית שלנו, למה לשנות מה שכבר קיים וטוב? בקיצור הלב שלי פעם על מאתיים ולא הצלחתי להרדם עד 3 לפנות בוקר. הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני בהתקף חרדה והוא חיבק והרגיע אותי ועדיין אני לא מרגישה שאני מוכנה לזה. לא יודעת איך להתכונן, איך להרגיע את הלב והנפש שלי, איך למצוא את האיזון.
💬5 תגובות