אמהות ששלחו את הילד הראשון שלהם למעון כמה זמן בכיתם על זה שהוא לא איתכם…

אמהות ששלחו את הילד הראשון שלהם למעון כמה זמן בכיתם על זה שהוא לא איתכם בבית😭 קשה לי לשחרר אותו במיוחד שהוא מבוהל מזרים (בן חצי שנה)
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 ביולי 2025 בשעה 13:53
היה לי ככה בול! ילד ראשון שמתי אותו אחרי כמעט 8 חודשים וגם הוא היה לו קשה עם זרים. בכיתי המון בשבוע הראשון אבל הזמן עושה את שלו וזה לא קלישאה. לקח לי זמן להבין שהייתי צריכה גם קצת זמן לעצמי וזה בסדר אפילו אם זה רק לנוח. ובימים שאת מתגעגעת תלכי לקחת אותו גם יותר מוקדם הכל בסדר!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 ביולי 2025 בשעה 14:01
הבת שלי נכנת לקראת שנתיים רק בספטמבר הקרוב ומפחדת מזה רצי היאצלא מכירה את זה שמשהו שומר עליה חוץ ממני .
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 ביולי 2025 בשעה 14:18
בכיתי יום אחד🤣 ואחר כך שמחתי כי כיף לה שם!!!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוגוסט 2025 בשעה 22:11
זה מה שיגרום לו לא להיות מבוהל

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

היי בננות❤️ מקווה ששלומכן טוב בתקופה הזאת אשמח להתייעץ איתכן. בשנה האחרונה מרגישה שאיבדתי את ״הניצוץ״, אני מרגישה מאוד ריקנית וכאילו מרחפת בחיים האלה. מבחוץ אני מנהלת שגרה רגילה - סטודנטית, נשואה, בזוגיות בריאה, ובדיוק בהיריון חודש 3. אבל אין אצלי בגוף שום ניצוץ. כל דבר ממצה את עצמו. אני מרגישה תשישות תמידית וחוסר חשק מהכל. זה גורם לי להיות נורא עצלנית. אבל מבפנים אני מרגישה מאוד אדישה, כאילו אני תקועה באיזה בור ולא מצליחה לצאת. ממש התייאשתי מכל מיני דברים כמו להבין מה הדבר שאני רוצה לעבוד בו (החלטתי שבתחום התואר שלי אני פחות רוצה) וכל מקום עבודה שאני מתחילה אני ממצה תוך חודש ורק רוצה לברוח.. עכשיו הרגשות האלה מועצמים גם בגלל ההיריון. אני חושבת שהלימודים הביאו אותי לעומס נפשי הכי גבוה שיש, שלוש שנים על סטרואידים ובחיים לא לקחתי הפסקה נורמלית כי רציתי להצטיין וזה גבה ממני מחיר גבוה שאני לא יודעת איך לתקן. פשוט אין לי רצון לעבוד בכלום או לעשות כלום וזה מתנגש עם זה שמצד שני לא עבדתי מתחילץ התואר וחשוב לי לחסוך ושלילד שלי בעזרת ה׳ לא יחסר כלום.. כמובן משתפת גם את בעלי אבל מצד שני הוא לא פסיכולוג ואני לא מצפה שהוא יצליח להבין במאה אחוז את המצוקה שלי. שהיא מאוד גדולה. אני פשוט התרגלתי לחיות בצורה הזאת ואני רק מחכה שהכוחות הנפשיים שלי יחזרו והם לא חוזרים. זה נשמע קצת כאילו אני בדיכאון אבל אני לא חושבת, כי אני כן מתפקדת ביום יום פשוט מרגישה על טייס אוטומטי. אשמח לשמוע מכן, אולי כאלה שחוו את מה שאני מרגישה ויכולות לשפוך לי קצת אור על איך לצאת מזה❤️🫶🏼 שבוע טוב ושקט
💬13 תגובות