חייייבת לפרוק תגידו לי אם זה הגיוני שחמתי באה אליי פעם באף פעם לא עוזרת בכלל ובמעט שהיא באה נותנת ״עצות״ בלי שביקשתי טעימה מהביקור האחרון: ״כמה זמן הוא על הבטן כל יום?״ , אל תרדימי על הידיים ..יתרגל (בן חודשיים וחצי) תתחילו להעביר מהעריסה למיטה שיתרגל. תעשו ככה תעשו ככה וגם אני מניקה והתינוק עם גזים אז מלא הערות על מה שאני אוכלת.. והשיא היה שהיא אמרה שהוא דומה לבעלי (הכל טוב) אבל הדרך שהיא אמרה ״ את בעיקרון רק ילדת אותו הוא לא נראה קשור אלייך..״ ממש הייתי עם דמעות בעיניים, אני לא מאמינה שדברים כאלה יוצאים מהפה של אמא של בן אדם שאני כל כך אוהבת… מצד שני אולי אני קצת מגזימה והורמונלית אני נותנת את כולי לתינוק, בהמון סדנאות התפתחות ורק דואגת שיקבל הכל במיוחד שזה ילד ראשון והכל כל כך מלחיץ באמת לא יודעת איך להגיב, אני נעלבת, מרגישה כאילו זה ביקורת ואני במבחן על ההתקדמות של התינוק שלי במקום לקבל קצת עזרה או איזה מילה נעימה מהסבתא שלו..