היי בנות אני שבוע 37+3 ברוך ה תודה לבורא עולם!! יש לי צירים מוקדמים משבוע 26…

פוסט פריקה, בקרוב שבוע 38, מרגישה ענקית ומכוערת, מתה ללדת ברמות אחרות, כבד לי לא נוח לי הבטן מתוחה וגדולה והערכות משקל יצאו גדולות לאורך כל הדרך, מפחדת שיגידו לי זירוז בשבוע 39 אחרי הערכת משקל נוספת. מצד אחד מאוד רוצה לזרז ושיצא כבר מצד שני רוצה לתת לזה לקרות לבד בלי זירוזים מיותרים שיכולים להוביל לסיבוכים וקיסרי. כבר כמה ימים שיש לי לפעמים צירונים לא סדירים שנותנים לי תחושה אולי זה קרוב, וגם בצקות שחוגגות …אבל עוד יום עובר ושום דבר לא מתפתח. מנסה את כל השיטות זירוז הטבעיות - שגם לא מרגיש שמזיזות משהו.. והחוסר וודאות של מתי זה יהיה ואיך זה יהיה, בקיצור ייאוש!

היוש לידה שניה אחרי פער של 5 שנים איך שהגעתי לבית מהבית חולים חום גבוהה וחולי לבכור שלי בן 5 תוך כדי הדביק את בעלי ומצאתי את עצמי מטפלת בתינוק בחדר כמו בבידוד עם מסכה כל הזמן כדי שלא אדבק ואדביק אותו מעבר לזה שהוא לא מרגיש טוב יש שינוי בהתנהגות שהיה לי ברור שיקרה טבעי לחלוטין כן יש עזרה והכל ההרומנים שלי בשיא השיאים בוכה מלא מלא מלא והכי קשה לי שדווקא שחזרתי לבית ורציתי שיהיה לנו זמן איכות ולתת לו להסתגל אני מוצאת את עצמי מתרחקת ממנו או מזיזה דברים משלט רחוק מרגישה שהוא צריך אותי ואני לא יכולה לאכול אותו בנשיקות וחיבוקים , כן נותנת לו חום יחס אבל הוא די באנטי והכי המחשבה שהורגת אותי זה איך אני אוהבת עוד ילד כי הוא הלב שלי כל עולמי ופתאום תינוק חדש וכואב לי המצב הזה הוא עדיין עם חום ולא מרגיש טוב ככ הוא ובעלי ואני חולמתתתת כבר שיבריאו ויהיה לנו כיף והכל יהיה כמו שאני רוצה ואוכל לחבק אותו ולנשק אותו בלי סוף הבכי שלי לא עוצר אין לי כוחות כבר לבכות🥹🥹🥹🥹🥹