שאלה קצת הזויה 😂אני שבוע 33 והיה לי לא מזמן קצת צירונים וצוואר מקוצר 19 מ״מ…

רוצה לשתף אולי יש פה נשים מעודדות 🥹 הריון שני שבוע 29 ברוך השם יש לי ילדה בבית בת 4 בשבוע האחרון אני רק בוכה וכולי פחדים ואוכלת סרטים ילדתי לידה ראשונה בלי אפידורל יש לי פוביה קשה למחטים עד כדי כך והלידה הזאת גם תהיה בלי אפידורל אני חושבת עכשיו שאני נזכרת מה מחכה לי (כאבים וצירים) אני מתה מפחד לפני יומיים דימיינתי איך היתה הלחיצה האחרונה ואיך צרחתי שחתכו אותי לא הפסקתי לבכות😭😭 לפעמים אני סופר מתרגשת ולפעמים מרגישה שאני לא מוכנה עדיין איך מתמודדים עם המצב הזה מה אפשר לעשות כדי להירגע יותר

אני ובן זוגי חווינו עליות וירידות עוד לפני הנישואים, אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי בתחושה קשה של חרטה על הבחירה להתחתן איתו. אני מודה מעומק הלב על הילדים שלנו – הם האור שלי – אבל במקביל אני נחשפת לתכונות אופי שמטלטלות אותי. אני חווה ממנו חוסר אמפתיה כלפיי וכלפי הילדים, והדבר הגיע לאחרונה לשיא. אחרי שתי לידות בהפרש של שנה, בתקופה רגישה ומאתגרת גם פיזית וגם נפשית, הוא מרשה לעצמו להעיר לי על הגוף שלי בצורה פוגענית ומשפילה. הוא מתאמן באופן קבוע, ובמקביל אומר לי משפטים כמו: “את שמנה”, “את בטטה”, “אני לא נמשך אלייך”, ואף טוען שזה מקשה עליו לקיים איתי יחסי מין. הוא גם מצהיר שעליי ללכת לדיאטנית – כאילו זו זכותו לשפוט אותי. הייתי פשוט בשוק. בעיניי, גבר שמודע למה שאישה עוברת אחרי לידות, שמכירה את הקשיים הפיזיים והנפשיים – ובוחר דווקא אז להעיר, לבקר ולהשפיל – אינו מגלה גבריות, אלא עליבות. מי נתן לו את הזכות לפגוע כך? ההתנהלות הזו מזעזעת אותי, והאמת היא שאני מרגישה כלפיו גועל עמוק. אני תוהה איך הגעתי למצב הזה, ומה עושים כשמגלים בדיעבד תכונות שלא ניתן להתעלם מהן.