היום היה לי שיעור חשוב בהורות. יש לי ארבעה ילדים (הקטן בן שנה וקצת ) ב"ה בהריון חמישי מתקדם . הקטן איתי בבית ,עוד לא חזרתי לעבודה . היום היה לי משהו של מלא שעות שנסעתי מחוץ לעיר והשארתי את הילדים עם ביביסייטר. חזרתי מותשת , עם בחילות וכאבי בטן ורוצה רק להתקלח ולישון . ניסיתי להשכיב את הקטן לישון והוא צרח. ממש. והייתי רגע מלאבד את הסבלנות כמעט התעצבנתי ורגע לפני אמרתי לעצמי בלב שהוא פשוט מתגעגע אליי מכל היום הזה והוא לא אשם שאני ככה מותשת הוא אשכרה צריך אותי. הוצאתי אותו מהלול וחיבקתי ןנשקתי הוא התמסר אליי והרגשתי את הנשימות שלו לאט לאט נרגעו.. נרגעתי אני יחד איתו נשקתי אותו בעדינות והרגשתי איך האנרגיות שלי משפיעות עליו ולהפך ... הוא נרדם לי בידיים ונשארנו מחובקים עוד קצת ואז הנחתי אותו במיטה. סליחה על החפירה רק רציתי לשתף כי זה ממש שיעור מבחינתי בהורות . לפעמים רגע להצליח לצאת מעצמנו בשביל הקושי שלהם אבל באמת לצאת לא לעשות בכאיךו כי הם מרגישים כשאמא רגועה הילד שלה מרגיש את זה והוא נרגע איתה... נכוןלא תמיד אני מצליחה לצאת מעצמי אבל בסוף של יום אני מוצאת את הנקודה שהצלחתי . אני לא אמא הכי טובה אני אמא שמנסה להיות הכי טובה שהיא יכולה