פוסט פריקה.. בעלי ואני נסענו היום לאיקאה יחד עם הילדה, אני מאוד אוהבת שאנחנו נוסעים יחד וממש עושים איתה יום כיף ובנוסף, תכננתי לקנות כל מיני דברים לקראת הלידה. כשהתחלנו להסתובב ראיתי איזו מנורה ואמרתי לבעלי וואי איזה יפה בוא נקנה. לא סיימתי את המשפט והוא התחיל לצאת עלי, מי את חושבת שאת מה יש לך, את רוצה להוציא 300 ש״ח על מנורה. והתחיל גם לקלקל סתומה וקללות מהסוג הזה. בהתחלה לא הבנתי מה קורה לו, ונזכרתי ממש בתקופה שאחרי הלידה של הבת שלנו שאני לא עבדתי והייתה תקופה קשה מבחינה כלכלית בעיקר בגזרה שלו (הוא עצמאי) והוא התנהג גם אז לא יפה. אמרתי לו שזה שוב חוזר שהוא מוציא עלי תסכול, כי שוב אנחנו נכנסים לתקופה לא טובה. והוא המשיך ממש לצאת עלי שם, לא משנה מה אמרתי לו. לפני שנכנסו להריון הנוכחי, מאוד פחדתי , פחדתי ששוב נהיה בתקופה כזו ושאני לא אוכל לעבוד ואני מרגישה עכשיו שזה חוזר(הייתה לנו שיחה אם להיכנס שוב להריון, אני העלתי את הפחדים שלי מבחינה כלכלית והוא הרגיע ואמר שיעבוד קשה וילד זה ברכה ושעכשיו אנחנו יותר טוב). עכשיו שהיינו בחנות גם אמרתי לו שאני מתחילה להצטער על זה ושלא עושים ילדים ככה ושאני מאוד מפחדת להיכנס שוב לתקופה כזו אחרי הלידה. לא היה לי חשק להסתובב באיקאה והלכנו משם. הוא אח״כ הצטער ואמר לי אין לנו כסף את לא מבינה, ואמרתי לו שהוא לא בסדר כי הוא לא משקף לי, למרות שאני שואלת מה המצב מה קורה. ועכשיו הוא פתאום יוצא עלי על 300, אז למה נסענו לאיקאה אם אין כסף. חזרנו הביתה ופשוט התפרקתי הרגשתי שזה בכי מהנשמה של כאב. אני מגיעה ממשפחה שכל החיים היה קשה כלכלית, ואני מכירה את זה מקרוב. התחתנתי עם בעלי והוא היה בתקופות מאוד טובות והגיע ממשפחה עמידה. בשנתיים האחרונות יש ממש הידרדרות מבחינה כלכלית, לא משנה כמה אני מנסה להוציא ממנו מידע על איפה אנחנו עומדים, והוא מסביר לי אני עדיין מקבלת התפרצויות מפה ושם. אני צפוייה ללדת ואני מצטערת שאני אומרת את זה אבל אני הפעם מתה מפחד, מתה מפחד מהתקופה שתבוא, איך אני אגדל שני ילדים לבד שהוא כל היום עובד מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, פלוס אנחנו לא עושים שקל ובנוסף לכל זה אני אצטרך לספוג את הכעס שלו מידי פעם כי הוא לא מצליח לשלוט בתסכול על המצב ואח״כ מצטער. אני מפחדת מדיכאון אחרי לידה אני מפחדת שלא אצליח להתמודד עם כל זה. תודה רבה למי שקראה עד לפה.