איך משחררים מהדיכאון של העליה במשקל? אני שבוע 19 ועליתי בערך 8,9 קילו. עולה כל יום לבדוק תזוזות במשקל בקטע אובססיבי. הריון קודם עליתי 20 קילו ולקח לי שנה להוריד 😕 ומרגישה שאני שוב באותה דרך. הייתי קטןגנית לפני ההיריון(ללא פחמימות) ואני מרגישה שהירידה מהתזונה דופק לי את הגוף

יש כאן מישהי שכתבה על זירוז שהרופא המליץ לה, כתבה בתגובות. הוא אמר לה כמו שהתינוק נכנס ככה הוא ייצא. אז רק רציתי לומר לך שצדקתת!! עשיתי סקס עם בעלי והתחילו לי צירים ממש חזקים! מאמינה שכמה פעמים נשכב יהיו צירים יותר מקדמי לידה.

מישהי עשתה בדיקה 5 ימים לפני איחור שהבדיקה היא 4 ימים לפני ויצא חיובי?

עוד מודעה על תינוקת שנשכחה ברכב ולא שרדה עד מתי זה ימשך? כמה עוד אבידות של תינוקות קטנים שלא יזכו לגדול ולהקים משפחה. באמת אני שואלת, כמה עוד? איך אפשר? לא מצליחה להבין ולא אצליח להבין לעולם איך דבר כזה יכול לקרות? איך זה אפשרי בכלל? אני אמא ל2 ובחמש שנים מאז שהפכתי להיות אמא, לא היה לי מקרה אחד של לשכוח אפילו לא לשניה. לא מבינה איך אפשר לשכוח שירדת לאוטו מהבית עם x ילדים. ופיזרת למסגרות רק y ילדים. לא מבינה את זה? איך אפשר לשכוח את הילד באוטו וללכת לעבודה? ללכת לישון במזגן? לעשות סידורים במשך שעות. איך אפשר לשכוח שיש ילד קטן שלא הגיע ליעדו? כולם תמיד כותבים בתגובות לא לשפוט ובלה בלה. אבל רבאק, איך אפשר שלא? איך אפשר שלא להתרגז מ"הטרנד" הנוראי הזה. כל שנה מחדש, כל שנה איך שמתחיל ממש להתחמם, שומעים על עוד ועוד ועוד מקרה מצער. איך אפשר לשכוח ילד שיצאת איתו מהבית לאוטו, חגרת אותו, אולי אפילו ניסית להרגיע אותו תוך כדי נסיעה, אולי שרת לו שירים, אולי אפילו הסתובבת לאחור כדי לתת לו יד, או להחזיר את המוצץ לפה. איך אפשר אחרי זה לשכוח אותו באוטו הלוהט? לא מצליחה להבין את זה. זה פשוט לא נקלט לי. לא נתפס פשוט. ולא לא, אל תתחילו עם המשפטים בחצי שקל. שהמשפחה מסכנה, ושהם גם ככה סובלים. מישהו חשב לרגע על הסבל הנוראי שעבר התינוק ברכב הלוהט? מוות איטי ונוראי. חנק וקריסת מערכות, בישול פשוט בתוך הרכב הלוהט. אותם אנשים, הורים, עוברים על החוק, גורמים לסבל נוראי ומוות של חסר ישע, ולא מקבלים עונש. כלום שומדבר. אפילו לא רישום פלילי. אולי אם תהיה הרתעה בנושא, ואנשים יתחילו לשלם מכיסם או ישלמו בחופש שלהם, אולי אנשים יתחילו לחשוב טוב יותר. וימצאו פתרון לזיכרון של דג שיש להם. אז מה שהם ההורים של אותו תינוק שנשכח באוטו. אז מה? הם גרמו למוות שלו, והם צריכים להיענש על כך. עד שלא תהיה ענישה בתחום הזה, זה לא ייפסק. זו פשוט מכת מדינה. כל קיץ מחדש.

סיפור הלידה שלי ❤️ אתחיל בכך שהסיפור שלי מתחיל במוצאי שבת 17/8/2024, הייתי בשבוע 38+1, טבלתי במקווה ועשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש עם 18 הנרות. ביום שני נסעתי לבית חולים למעקב אולטרסאונד, הרופא שבדק אותי ראה שהערכת המשקל של העוברית ממש נמוך ולכן הוא המליץ על יילוד. עברתי למיון נשים ושם החליטו שאכן כדאי ליילד אותי. בבדיקת פתיחה הרופאה ביצעה סטריפינג (לא נעים במיוחד אבל גם לא נורא) ואמרה שהפתיחה היא אחד וחצי ומחיקה 70%. חשוב לי לציין שלא היו לי צירים כואבים. רק התקשויות מידי פעם שאפילו לא נראו במוניטור. חדרי הלידה היו עמוסים ולכן הוחלט לאשפז אותי עד שיתפנה חדר לידה. יום שלישי בבוקר בבדיקת רופאה היא ביצעה סטריפינג נוסף והפעם לא כאב לי במיוחד, פתיחה שתיים וחצי. בצהריים נשלחתי לחדר לידה. חוברתי לשק פיטוצין ולאט לאט התחילו צירים. אמרתי מראש שרק אם אני ארגיש שאני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב, אבקש לקבל אפידורל. במשך 5 שעות (שעפו כמו טיל!) של צירים לא חזקים במיוחד, המיילדת פוקעת לי את מי השפיר. תוך כמה דקות אני מתחילה להרגיש צירי לחץ, בדיקת פתיחה- 5 ו- 90% מחיקה. אחרי שתי דקות בערך מרגישה ציר שמרגיש שהעוברית רוצה לצאת, שלחתי את בעלי לקרוא למיילדת שבאדישות (לפני 2 דקות פתיחה 5, מה הסיכוי?!) פונה אליי ואומרת לי לנסות ללחוץ... אני נותנת לחיצה, הראש בחוץ. המיילדת הראשית עדיין לא בחדר 🤣 העוזרת של המיילדת אומרת לי להחזיק את הנשימה בזמן שהיא מחזיקה את קצה הראש של התינוקת שכבר מציץ. המיילדת נכנסת ואומרת לי ללחוץ חזק. אני עוצמת את העיניים ומתרכזת ונותנת לחיצה של החיים מהרגע שאני מרגישה את הראש יוצא ועד שחבל הטבור משתלשל החוצה. אני שומעת את התינוקת שלי בוכה והמיילדת שמה לי אותה עליי. אני שומעת אותה בוכה ואני בוכה יחד איתה מאושר טהור והקלה. בובית שלי נולדה 2555 ק"ג. בריאה ושלמה. אני יצאתי בלי תפרים ורק עם טיפה נפיחות. מאחלת לכולן לידה קלה אפילו יותר משלי ❤️ אני מאמינה שחלק מזה שזכיתי בלידה קלה זה בזכות הסגולות והתפילות. ממליצה לכולן.

פליז עזרה אמורה ללדת תחילת אוקטובר איזו פיג'מה הייתן שמות בבית חולים?