בהיריון שני ברוך ה' לקראת לידה בבית פעוט קטן ושובב שאלוהים ישמור עליו תמיד בן כמעט 3 , אהבת חיי, העולם שלי, החמצן שלי אני הכל רק בשבילו. חוזרת מהעבודה ומכינים יחד עוגיות, עוגותב משחקים, קופצים, משתוללים, לוקחת לבד במפגשים עם חברים מהגן לספארי, לחוות , למסעדות וכל מיני, וברוך ה' מסתדרים מצוין הוא מקשיב לי, הוא אוהב אותי ואני מאוהבת בו עד כלות נשמתי ! אני ממש לקראת לידה, ופתאום התחילו החרדות, הלחצים , הפחדים, איך אני אשלב גם אותה בכל העסק הזה? א. מבחינת האהבה איך אני חולקת איתה ואיתו? ברור לי שבעזרת ה' אתאהב גם בה והיא גם תביא את הקסם שלה ואת היופי והברכה שלה וכבר מצפה לפגוש אותה, אבל מפחדת שהוא ירגיש מוזנח בצד, יודעת שיקנא בוודאות ומפחדת שלא יהיו לי את הכוחות הנפשיים (והפיזיים) להתמודד איתו עם התקפי הקנאה, זעם, או כל דבר שלילי שיבוא. ב. מפחדת מהעייפות אובר שתהיה לי. אין לנו עזרה מהמשפחה בעיר ואם כן אז אני צריכה לנסוע לחמים שלי או לאמא שלי ( אף אחד לא נייד ויכול לבוא אליי) ומפחדת מעייפות אובר שתהיה עליי שתשפיע על היחסים לשי עם הבן שלי כי לא יהיה לי כוחות או להתמודד איתו בסבלנות כשלא מקשיב לי, כמו שהיה עד עכשיו שאני סבלנית איתו וגם די החלטית ולרוב הוא מקשיב, או שלא יהיו לי כוחות פיזיים בכלל לעשות איתו דברים כמו האפייה, הגני שעשועים, אפילו סתם להפגיש בינו לבין החברים מהגן כי כל זה כשאני עם ניו בורנית בעזרת ה'... אני זוכרת כשהוא נולד לא היה לי כוח לצאת לשום מקום למעט טיפת חלב ורופא הילדים כי היה חייב וזהו. עכשיו יש גם פעוט בבית ברוך ה' ואני חייבת לעשות איתו גם דברים ולא להיתקע בבית, ועוד מעט גם חופש גדול שאלוהים יעזור לי. כמובן שיש לי עזרה מבעלי אבל עדיין, הלילות יהיו עליי כי הוא עובד, ורוב התעסוקה עם התינוקת ועם הפעוט יהיו עליי. תודה לי שקראה עד לפה אשמח לטיפים ועצות איך לעבור את התקופה שבעזרת ה' תגיע, הן מבחינת הניו בורנית והן מבחינת הפעוט ואיך משלבים הכל ביחד