שבוע 17 כל כך קשה לי עם בעלי .. מאז ומתמיד הוא היה אדם ביקורתי כזה שיש לו מה לומר על כל דבר כמעט. אני הייתי מכילה יותר רגועה יותר והדברים הסתדרו. אולי בגלל ההורמונים או שפשוט נמאס לי להכיל את הביקורתיות הזאת כל משפט שני שלנו הופך לריב. אני חושבת שהיציבות הנפשית שלי לא בשיאה ואני נורא זקוקה לחיבוק חם ולאהבה אבל מצד שני אני גם תוקפנית ולא מאפשרת את זה. ההריון שלי לא פשוט בכלל אני סובלת מסימפיזיוליזיס ומהקאות מרובות ועובדת עבודה פיזית מאוד בתינוקייה . אני חוזרת הביתה מהעבודה מותשת נפשית ופיזית.. והוא כל הזמן אומר שאני בטלנית עצלנית וכו זה נוגע לי איפשהו כי אני רואה נשים לידי בהריון שמצליחות לעבוד ולהחזיק בית ולטפל בילדים בבית והכל ואני לא. הוא עוזר אבל לא מפסיק לדבר על זה שהוא עושה הכל ושאני לא עושה כלום ורק מוריד לי את הביטחון על האמא והאישה שאני.. לפעמים בא לי פשוט לברוח ומצד שני זה רק יעשה יותר גרוע ואני לא רוצה פשוט להיעלם לבן שלי

אשמח להתייעצות, אני אמא לתינוקת מתוקה, אין לי חברות ורוב הזמן אנחנו מבלות יחד. מבקרת את המשפחה לעיתים רחוקות.. ויוצא מצב שהיא נרתעת כשתינוקות/ילדים אחרים מתקרבים אליה ובדר"כ גם חוטפים לה משחק.. וגם מזרים. מה גם שאני ובעלי חווים משברים בזוגיות אז היו כמה ריבים קשים שהיא הייתה נוכחה בסיטואציה. האם בעצם זה בגלל שאני רוב הזמן לבד אז זה משפיע על הבת שלי? מה אני יכולה לעשות? הבת שלי הגיעה אחרי אובדן גדול של הבן שלי אז אני עוד יותר מגוננת וקצת קשה לי לשחרר. חייבת לציין שגם אחרי הלידה לא נעזרתי באף אחד בעיקר שההשקפה שלי בנוגע ליחס לילדים היא שונה. אשמח לשמוע את דעתכן.. האם יש לכן הצעות?

האם חייב להפסיק הנקה כדי להתחיל סבב IVF עם תרופות, שאיבה וכו'?

לא פחדתן להכנס להריון שוב לאחר הפלה בציטוטק? הגוף שלי קיבל את זה נורא קשה, ברמה שהרופאים נדהמו מהתגובה של הגוף שלי לתהליך.. איך מתגברים על הפחד לעבור את זה שוב?