תהיו אמיתיות למה בחרתן לא להניק?

לא מתחברת בכלל אחד מפחיד אותי שזה תלוי בי האוכל של התינוק דבר שני לא ראיתי את עצמי כל היום מתעסקת בלשאוב או לתת לו לאכול מהציצי פשוט לא מתחברת

כי נפשית זה היה גדול עליי

בהריון הראשון לא רציתי להניק כי רציתי לחזור לשתות ולעשן ולעשות דיאטה ולחזור לעצמי. ועכשיו ובהריון הזה אני ממש רוצה להניק רצון שלא היה לי בראשון

ואי זה קשוח נפשית ממש! בהריון הראשון ממש רציתי וגם התחלתי בהנקה, עד שהגיעה אחות שאמרה לי שאין לי מספיק חלב ואני מבזבזת את הזמן במילים אחרות. אז התייאשתי והפסקתי. ובשני התחלתי להניק וחזרתי הביתה הילד הראשון ביקש אותי תמיד ולא ראיתי את עצמי שוברת לו את הלב ככה עם התמסרות של שעות להנקה ולתינוק החדש, לפחות ככה אני הרגשתי. שאני עדיין רוצה לתת את המקום לגדול שלי בלי לפגוע בו מידיי..

מגעיל אותי, לא יכולה שמוצצים לי ככה תפיטמה, כואב לי ואני רגישה מאוד.. תאמת שלא ישר שללתי למרות הכל ניסיתי בבית חולים שעותתתתת בכלל לא יצא לי הרבה שרף לי וממש לא היה לי נעים באמת שיש לי פיזית בעיה כזאת - אני אפילו לא מסוגלת לגעת לעצמי בפיטמות המקום שלי מאוד רגיש שם.. שהיו אומרים לי עיסוי פיטנות מזרז רק המחשבה עושה לי בחילה ואין סיכוי בקיצור ניסיתי 5 יום משהו כזה לא יצא לא הלך ביי ביי ממש לא אכפת לי מה יגידו ובחיים לא חשבתי על תמל נגיד מדהו רע שיקפצו לי

הנקתי חודש ופרשתי כי זה בא על חשבון הנפש והבריאות.. ואמא בריאה יותר חשובה מהנקה 🤍

לא נסיתי אפילו היה קשה נפשית פיזית וגם לא מתחברת לזה שתינוק ימצוץ לי את הציצי. אולי בהיריון הנוכחי אחליט אחרת. נראה

זה נורא מגעיל אותי, ולא בא לי להרגיש פרה