מחר ניתוח שקד שלישי פלוס כפתורים. ילד בן 4 אשמח ממש להמלצות איך לעבור את זה הכי…

בנות, אני חייבת לפרוק. אני במצב נפשי ממש קשה. שתי בנות – אחת בת כמעט 3, והשנייה בת 7.5 חודשים – ואני מרגישה שאני פשוט קורסת. התינוקת הקטנה פשוט שוברת אותי. היא מתעוררת עשרות פעמים בלילה בבכי – לפעמים 20, לפעמים 30. גם בהרדמות ביום לפעמים זה סיוט. עשינו תהליך שינה מסודר עם יועצת שינה מדהימה כבר חודשיים וחצי, ובאמת ניסינו הכל – אבל אין שיפור בלילות. ביום קצת יותר טוב, אבל ממש לא מספיק. היא גמולה מהאכלות לילה כבר תקופה. הפסקתי להניק לפני חודש. היא ישנה בעריסה בחדר שלי. ואני? אני עייפה ברמות שאי אפשר לתאר. אני בוכה המון, מרגישה שזה גדול עליי, שאין לי אוויר. רציתי לשאול – מישהי עברה דבר כזה? מה יכול לגרום לתינוקת להתעורר כל כך הרבה פעמים בלילה בבכי? אני כבר אובדת עצות. כל טיפ, כיוון או אפילו מילה טובה יעזרו לי ממש עכשיו.

חייבת את עזרת ההמונים בבקשה עברתי ייסורים היום בבית חולים ספק רשלנות תעזרו לי אם מישהי עברה משהו דומה אז בכלל אשמח למענה אני בחוסר וודאות זה ארוך אבל פליז עזרה🙏 אני בהריון בסיכון בגלל 5 הפלות לוקחת מדללי דם, נרות אוטרגסטרון ודופסטון. הלכתי לבית חולים היום בבוקר כי קמתי עם דימום וצירים שבשלוש ימים האחרונים התגברו (כל ההריון חווה צירים) עשו מוניטור יצא צירים סדירים נתנו שתי ליטר וכמובן כרגיל הצירים המשיכו ואפילו גברו אז זה לא מהתייבשות עשו אולטרסאונד שיצא תקין הרופאה הציעה זריקה להבשלת ריאות עקב צירים ודימום שיכול להיות שהמקור שלו היא היפרדות שילייה קטנה שלא רואים ואם חלילה זה זה אז שהתינוק יהיה מוכן לחיים בחוץ, סירבתי לזריקה כי הכל בגדר אולי והשערות ולא יודעים מה מקור הדימום באמת. מפה החליטה הרופאה הבכירה שצריך לאשפז עם צירים כאלה סדירים ודימום אי אפשר לשחרר הבית, הגיוני.. שומעת אותן דקה אחרי בחוץ הרופאה והרופאה הבכירה מתלחששות ״ אי אפשר לאשפז יש עומס מטורף אם היא לא עושה זריקה אז שתחתום על סירוב״ חוזרת הרופאה אומרת לי שאין מקום ולא רוצים סתם להחזיק אותי לחינם אצלם בתנאים לא נוחים ושאני יכולה לחתום על סירוב ואמרתי לה שאם לא צריך אשפוז אז שתשחרר אותי למה שאחתום סירוב? אמרה לא יכולים לשחרר אמרתי לה טוב אז תאשפזי גם במסדרון כי באמת לא ידוע מקור הדימום וכמו שהסבירה לי זה יכול להיות מסוכן אם זו היפרדות זה עניין של דקות אם כל השליה נפרדת וזה סכנת חיים אז לא רציתי לקחת את הסיכון, ואז אני רואה שהיא לא מפסיקה לשכנע אותי לנסות לחתום 4 פעמים כבר הוציאה לי את הטופס והדביקה תשם שלי והכינה שאחתום למרות שאמרתי שלא מעוניינת. מפה לשם אמרה לי אין מה לעשות איתך פה אמרתי לה אני לא חותמת תשחררי אותי ותרשמי שהסיבה היא שאין לכם מקום היא נבהלה כמובן ולא הסכימה ואז התחילו ה״איומים במטרה לייאש אותי״ כדי שאלך מעצמי אמרו לי טוב אז תשארי במסגרת מיון למוניטור של שעתיים רצוף אמרתי לה למה צריך שעתיים אם אתם רואים צירים גם ב 20 דק וכבר עשיתי פעמיים מוניטור בשעתיים אני 8 הריונות הייתי פה ובאף אחד מהם לא עשו לי שעתיים מוניטור התחלתי להתעצבן רציתי כבר ללכת בסוף נשארתי ועשיתי שעתיים ואז רופאה אחרת נכנסת כשאני רואה שהצירים הם סדירים עדיין ואפילו התחזקו יותר מלפני אם היו 40-50 עלו ל 60-70 כל כמה דק והרופאה אומרת: הבטן שלך רכה ואת לא כאובה אני לא מתייחסת למוניטור ״ אמרתי לה לא נגעת לי בבטן איך את יודעת שרכה אמרה לי אני יודעת זה בסדר אמרתי לה שומעת אני מרגישה יופי תצירים שלי ואני לא צריכה לצעוק לך שכואב לי אני אחת שסובלת בשקט, בקיצור הבנתי שמנסים לחפף אותי רק תלכי. אחרי זה קראו לאולטרסאונד חוזר ופתאום הן מתלחששות מה זה יש שיליית פתח ושעה לא סגורות על כלום היא רואה תשיליה פתח ואז שאלו אותי אם אמרו לי משהו על זה אמרתי שלא אז אמרה טוב לא משנה אולי לא ופשוט שיחררה בלי לרשום מילה על זה שבאולטרסאונד האחרון היא ראתה שהשליה בפתח ולא ידעה מה לעשות עם זה וגם שום מילה על זה שהיא משחררת בלי לדעת מה מקור הדימום בקיצור זה היה ככ מתנער ורע שם בצורה קיצונית עכשיו השאלה האמיתית האם זה ששיחררו אותי זה סיכון? הייתן הולכות לבית חולים אחר? מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה שאולי יש היפרדות קטנה ושראו באולטרסאונד אחרון שיליית פתח ולא רשמו על זה? אוף איזה תסכולל סורי על החפירה אבל פשוט אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו אחרי יום שלם שאני מותשת כבר מהמיון ומצד שני ללא תשובות וממשיכים הצירים החזקים והדימום🥴

ילד בן שנה וחודשיים. מאז שהיה תינוק חמותי כל פעם שמגיעה אלינו או אנחנו אליה - מבקשת להוציא אותו לטיול… הרבה פעמים זה מלווה באמירה אל הילד בטון חביב: ״הנה אנחנו עכשיו יוצאים לטיול, קצת להתרגל שלא תמיד אמא״ או משהו כזה… עוד אני אוסיף שהם במקרה הטוב פוגשים את הילד פעם בשבוע ולפעמים אפילו פחות מכך, במיוחד לאחרונה עם המלחמה שלא ראו אותו קרוב לחודשיים. מן הסתם הילד פחות מכיר אותה, ולוקח לו כל פעם המון זמן להיפתח אליה… הוא איתי בבית ולא בגן, מכאן הרבה פעמים אני שומעת כמו ביקורת ס ויה על זה ״אז רשמת אותו כבר לגן בספטמבר?״ ״אוי איזה מתוק אתה, איך אפשר להיפרד ממך איך? איך אפשר לשים אותך בגן איך?״ וכד׳. לעומתה, אבא שלי מגיע לבקר אותנו המון פעמים, ולא בגלל שאני מאשרת לו להגיע יותר ממנה אלא בגלל שהוא מבקש לבוא. אף פעם לא אמרתי לה ״לא״ כשביקשה להגיע. הרבה פעמים גם אני זו שיוזמת שיגיעו… אז את אבא שלי הבן שלי ממש אוהב והוא אף פעם לא חופר לי על לצאת איתו לטיול - הוא פשוט משחק איתו בבית והם מאוד נהנים ככה. אני לא מצליחה להבין מה הקטע של חמותי עם להוציא אותו לטיול כל פעם… כאילו מה את מנסה להרחיק אותו? מה את רוצה? הוא גם לא באמת יכול להכיר אותך כשהוא ישוב בעגלה עם הפנים קדימה ואת לא יוצרת איתו קשר עין אפילו… אשמח לשמוע האם מישהי נתקלה בהתנהלות דומה ומה היא עשתה במקרה הזה… כי אני מתחילה להתעצבן, אני גם בעצמי לא רוצה שהיא תצא איתו כל פעם כי אני לא סומכת עליה (פעם הלכה איתו לגן שעשועים והעלתה אותו על מתקנים על דעת עצמה כשהוא עוד היה קטן ולא העלתי אותו תשם בעצמי… פעם אחרת נכנסה איתו לחנות בגדים ומדדה בגדים כשהוא בעגלה לא יודעת איפה בדיוק הוא היה כשמדדה בגדים…). בקיצור אני רוצה לנטרל את הטיולים האלו