תלכי להדרכת הורים ולטיפול אם צריך, יש פיתרונות

קודם כל את במודעות מדהימה, ואת יודעת שזה לא בריא לא לך ולא להם וכמובן לא למערכת יחסים שלכם. מותר לך להרגיש ככה, מותר לך להיות מתוסכלת, חסרת סבלנות,עצבנית.. אנחנו בני אדם וכולנו עוברים רגעים כאלו. החוכמה היא כמו שכתבת להתאפק. אני פיתחתי אצלי את היכולת לא להפעיל את המנגנון הזה אל מול הילדה שלי, בעבר היה לי יותר קשה והרבה חוסר סבלנות. לדעתי החוכמה היא להבין ממה זה נובע .. לפעמים זה מגיע מדברים שלא קשורים אליהם ( חוסר נוחות שלך עם עצמך- למשל רעב, רצון לאכול/להתקלח, חוסר זמן אישי) ולפעמים זה מגיע ממקומות יותר מורכבים ( מערכת יחסים לא טובה עם הבעל, עם האמא, עם הדודה , עם החברה) חם לך, משהו לא טוב לך בסביבה, יש כלים, הבית לא נקי וכו וכו .. לדעתי צריך לשים לב לזה, לנסות לשים את עצמך בתור אמא במקום הראשון. שקודם כל את תרגישי שלווה אמיתית. אם קשה מאוד, להניח את הילדים בלול, ולהכנס לחדר אחר, לעשן סיגריה, אם לא מעשנת, להסתכל קצת בטלפון , לעשות שיחה עם עצמך/עם חברה. תמיד להעדיף דרך אחרת מאשר ההתפרצות. השלב הבא זה למצא שיח נכון עם הגיל הזה, כי זה השלב שמתחיל להיות מאתגר על אחת כמה וכמה שאת בהריון! אני מאמינה שיש לך לב ענק ואת אמא מדהימה והכל מגיע מהניסיון שלך שיהיה מושלם. זה תקופה וזה יעבור ואת תעלי על השיטה אמן

אני מבינה אותך אני בדיוק באותו מצב! אבל זה עובר עם הזמן שההריון מתקדם תקשיבי נה שאני ישתדלתי לעשות זה שנייה לפני שאת מגיבה להם שאת יודעת שזה מגיע למצב שאת מתעצבנת פשוט תנשמי עמוק ואז תכניסי לראש מה עובר על הילדים הם לא סתם בוכים או מעצבנים לפעמים הם צריכים בסך הכל עוד חום..עוד יחס..עוד צומי תכניסי לך לראש איך היית רוצה באותו רגע במקום הילד שיתנהגו אלייך וזה בסדר גם מבחינתך לבקש מהילד סליחה אם את מרגישה רע על משהו