פוסט פריקה אני בת 20 ואני נשואה אנחנו מנסים הרבה זמן להיכנס להריון משום מה זה לא הולך וזה ממש ממש ממש קשה לי ניסיתי הכל וזה וזה עדיין לא בדיוק הולך זה לי ועשיתי בדיקות ביוץ עשיתי יום כן יום לא ממש קשוח ובלילות אמאלה אני כל הזמן בוכה אני כבר ממש מרגישה טיפשה ומפגרת ואמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה ואני כל פעם מנסה כאילו להיות במחשב בטלפון וכל מיני דברים כדי לא לבכות וכדי לא להיות עצובה וכדי באמת להיות חזקה למשפחה שלי ומשום מה אני תוך כדי בוכה וזה מחרפן אותי אני ממש מרגישה משוגעת שאני בוכה מכל דבר לא מכל דבר ביום מכל דבר רק בלילה ביום אני ממש מאמינה פניי חזקה אבל בלילה אני בוכה מלא ואז אני כמעט ולא ישנה ואז כל היום שלי משתבש תקשיבו שממש קשה לי וכבר עבר כמעט 14 שנה מאז שאמא שלי נפטרה וכאילו אני עדיין בחלקים של האבל זה מחולק אז אני עדיין בשלב של ההתכחשות כואב לי שאין לי את החוויות כל לי שאני לא זוכרת ממנה דברים כואב לי שהייתי כל כך קטנה ושאין לי מה לקחת איתי כואב לי שגם אין לי חברות טובה עם אבא שלי גם הוא כבר מבוגר ואין לנו את הקשר הכי טוב בעולם כואב לי כי משפחה זה הדבר הכי יקר בעולם ואצלי הוא ממש לא בשיאו של עולם כאילו כמובן שקודם כל בעלי והמשפחה שלי אבל ההורים שלי הם כאילו הם נמצאים אצלי במקום מאוד שבור כזה וזה מבאס לשמוע שכולם מדברות כל היום עם אמא שלהם ואבא שלהם ואצלי כל שיחה זה אמור להיות משהו שהוא קשה ומורכב באסה אני לא מפסיקה לבכות עצות יתקבלו בברכה