מבימה אותךךך במאה אחוז זהו זה שעה שאת לא רוצה לראות אףףף אחד אני אישית בחיים לא הרדמתי ילדים לא משנה באיזה גיל ותמיד השכבתי אותם מוקדם 18:00 18:30 לכל אחד מהילדים משכיבה באותה שיטה חיבוק גדול, קריאת שמע על המיטה ושלום על ישראל בוכים? לא רוצים לישון ? מחבקת מסבירה קמים עוד פעם? לא נותנת הרבה אופציות פשוט זה מה יש אתה נשאר במיטה שירצה או לא ולא מתרגשת כל כך מהבכי אני קשה איתם מאז שהם קטנים בסדר של השינה מאתגר כמה ימים והם קולטים אותך מאוד מהר יכול להיות שרוב הנשים לא יצדיקו אותי וזה לגמרי בסדר, והילדים שלי היום גדולים ולא כועסים עליי בכלל יש להם סדר בזמני היום מאודד מסודר וגבולות ועליהם לכבד כדי שהבחת יתנהל כמו שצריך ובסופו של דבר אמא יודית מה טוב לילד שלה.

לגמרי עושה מה שאמא כתבה אם אתלא רוצה חיים קשים אין ברירה לפעמים צריך להתעקש. הבת שלי שנה ו10 יש להם קצת חרדת נטישה בגיל הזה כל לילה בוכה ובסוף נרדמת.. בסוף ייבור בע"ה הרבה סבלנות ולא להתרגש מקצת בכי במיטה זה טבעי וזה לא עושה אותך חלילב אמא לא טובה

תודה רבה שטרחתם לקרוא ולהגיב לי אני מאד משתדלת לעשות להם סדר יום מאד מוגדר לטובתם וטובתי ואני באמ. שמה במיטה מסבירה שלילה והולכים לישון נשיקה מכבה אורות וכן שמה גבולות אבל הקטע שהוא ממש מתחיל לבכות בלי הפסקה אני בהתחלה מתעלמת כי קשה לי כבר בשעות האלה אבל זה לא מפסיק ואז אני מרימה אותו ומחבקת ומסבירה ככה כמה פעמים עד שנרדם שאלתי את עצמי אם אני רעה שמתעלמת ממנו אולי הוא באמת צריל את החיבוק שלי, אני לא יודעת אם מה שאני עושה זה טוב מצד אחד בא לי לסגור עליו את הדלת ולהגיד לו תלך לישון, מצד שני אולי הוא צריל את כל החיבוקים וליטופים האלה בלילה אוף אני בתסביכים

את אמא מהממת קודם כל ומה שאת עושה עם הילדים שלך מעל ומעבר! עברתי איתה גם משבר כזה והרגשתי ממש רע אבל לא היתה לי ברירה לתת לה לצרוח לפעמים אפילו 45 דק עד שנרגעה ונרדמה. 2 3 לילות היה ממש קשה ושברון לב והבינה שצריך ללכת לישון ועכשיו שוב בוכה קצת ונרגעת די מהר. חשוב שתראי שלא מפריע להם כלום והטיטול בסדר ואלכו ושתו ויש מנורת לילה ודלת פתוחה ויודעים שאמא פה ואז השאלה אם באמת מפחידם או סתם לא רוצים ללכת לישון ואם את יודעת שהם כבר באמתצ עייפים אין ברירה להיות חזקה להתעקש לפעמים שנכנסים להרגיע הם רק יותר יבכו שיראו שאת שוב יוצאת מהחדר