בן חודשיים וחצי הוא כבר יומיים לא לוקח לי בקבוקים עד הסוף כמו שתמיד אוכל והוא…

מרגישה פשוט מדוכדכת. מרגישה שההריון והילד זה גדול עליי. לא מרגישה באמת שלמה עם הילד. אני בת 34, בזוגיות אוהבת, אבל משהו בתוכי תמיד ידע שאני לא אהיה אמא ואני לא רוצה....אבל הפחד להתעורר בגיל 50 בלי ילדים ולהרגיש פספוס תמיד היה קיים. לאחר שיחות עם הבן זוג החלטתנו להפסיק להתמגן וקרה שנקלטנו די מהר, לא האמנתי. התלבטתי מאוד ועדיין החלטתי להמשיך עם ההריון. עכשיו שבוע 15, פשוט מדוכדכת, מרגישה כאילו אני פשוט זורמת עם ההריון הזה ומה שיהיה יהיה. לא מרגישה שבאמת רוצה את זה. אני יודעת אהיה אמא טובה אבל לא רוצה לוותר על החיים העצמאים שלי כמו שהם היו עד עכשיו לא רוצה שכל העולם שלי יהיה תלוי במישהו אחר. אין לי כוח לעשות שום דבר, מרגישה שלא מצליחה להשתלט על החיים ועל הבית. מרגישה שהכל זה נטל ומחוייבות ופשוט לא בא לי. מרגישה שהכל יפול עליי לא יודעת איך להתמודד. כבר סיפרנו לכולם ...לפעמים הייתי רוצה שהעובר פשוט יכול. וזה כל כך עצוב לי.

אשמח לעצה לגבי קניות לתינוק. מה חייב שיהיה בבית כשהתינוק מגיע ועם מה אפשר לחכות? מבינה שצריכה לקנות אבל מפחדת מעין הרע 🪬 איך התמודדתן? ומה מאסט שיהיה מוכן?