הי בנות גליתי שאני בהריון ילדתי לפני חודשיים עכשיו סיפרתי לבעלי והוא לוחץ עלי…

אני אשמח שתקראו.. רוצה לשתף ולהתחזק, אני בתקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. נכנסתי להריון ראשון ברוך השם, בת 23 בריאה נשואה לבעל מדהים, במהלך ההריון בחודשים הראשונים עשיתי כל מיני בדיקות דם שבודקות גם את הוירוס CMV, אבל מעולם לא נאמר לי עליו מהרופאת נשים שלי. בשבוע 20 בערך הגעתי אליה לביקורת והיא ביקשה ממני לעשות בדיקת דם של הוירוס הזה כדי לוודא שאין הדבקה, כמובן שלא שאלתי יותר מדי כי לא ידעתי בכלל מה זה הוירוס הזה.. היא גם לא הסבירה לי בתחילת ההריון את הסיכונים שלו ואת הדרכי הדבקה שלו (שלרוב קורת מילדים קטנים) עשיתי בדיקת דם ויצאה תוצאה חיובית, התקשרה אליי הרופאה ואמרה לי את כל ההשלכות ואני בזמן הזה רואה את אלוהים. אמרתי לעצמי מאיפה זה נפל עליי עכשיו? כל כך הרבה שאלות על מה ואיך ומי ומתי ולמה.. המליצה לי לעשות מי שפיר למרות שזה הדבר האחרון שייחלתי לעצמי בהריון אבל לצערי זה היה נחוץ, המטרה הייתה לבדוק אם אני הדבקתי את העוברית שלי, כי אם לא אז הכל בסדר וממשיכים הלאה. קבעתי מי שפיר תוך ממש יומיים שלושה כי אני בשבוע גבולי למי שפיר (כבר 21), וגם קיבלתי תוצאות יחסית מהר, גנטיקה תקינה אבל העוברית - נדבקה. מה עושים מפה הלאה ? הלכתי לדוקטור הכי מומחה ברמב״ם לנשים באופן פרטי והתייעצנו, הוא אמר לי את כל ההשלכות של הדבר (פיגור, בעיות מוח קשות, פגיעות בכבד ובגדילה, ועוד המון דברים שמוציאים אותך מאיזון) ואמר לי שזה שתי אופציות : או שאת מחליטה שאת הולכת להפלה, או שאת הולכת לפי האמונה שלך, ומאמינה שיהיה בסדר וששום דבר לא ישתנה ומשאירה את הילדה. בסקירות עד כה הכל יצא תקין אז לא חשבתי פעמיים אפילו אז כמובן שמבחינתי הילדה נשארת! ויצאנו ממנו די בטוחים מחוזקים יותר לבורא עולם.. לקחתי על עצמי לא לנסוע בשבת, 40 יום נרות לרחל, פרק תהילים כל יום.. באמת כל השתדלות שרק יכלתי. עבר הזמן והגענו לאתמול, שבוע 28, עולים לביקורת ברמב״ם כי אני במעקב סיכון הריון, מעקב כללי שבודק את הגודל שלה ואת הכמות מי שפיר, לא משהו מיוחד.. במהלך הבדיקה הוא ראה שעצם הירך שלה יותר קטנה ממה שהיא אמורה להיות, הוא לא רצה להתעסק בזה יותר מדי והעלה אותי למכון אולטראסאונד כדי לעשות בדיקה מעמיקה יותר. נכנסתי לבדיקה, ביצעה אותה רופאה כנראה מתחילה ובמהלך הבדיקה התווסף רופא נוסף שישר ראיתי שעיקם פרצוף, הוא אוטומטית שאל אותי אם עשיתי מי שפיר ועניתי שכן ושאל אם יש בעיות גנטיות, אמרתי לו שאין אבל שיש הדבקה בCMV. לא עבר רגע והוא התחלף איתה במקום והחליט לבדוק אותי בעצמו, גם חיצונית וגם וגינלית, ופתאום התווסף עוד רופא, ואז עוד רופא.. ועוד רופא.. הרגשתי כבר שמשהו לא תקין ועמדתי במצב לא נעים בכלל והתחלתי לבכות בלי להביע דעה. הוא אמר לי ללכת לעשות פיפי ולחזור ושנדבר. חזרתי עם בעלי והוא בדק אותי שוב, והסביר לרופאים תוך כדי את הסימני הדבקה המאוד ברורים שיש לי ל-cmv במוח של הילדה ובכבד. הוא לא הסביר לי יותר מדי עד הרגע שהתיישבנו ודיברנו על זה כמו שצריך. הוא לא המעיט בפרטים, אמר לי שהילדה שלי נפגעה קשה במוח, שזה משהו שהוא בלתי הפיך ורק יכול להחמיר ושאני צריכה לחשוב שוב אם אני רוצה להתעסק בזה לאחר הלידה. כמובן ששאלתי ״יש סיכויים שזה יעבור? אולי זה משהו שאפשר לחיות איתו וזה יפחית ולא יתפתח?״ ועוד המון חוסר אונים והוא כמובן ענה שלא. עם כל הקושי של החדות הוא אמר לי את האמת. פעם כל בחורה שהייתה נדבקת ב-cmv היו שולחים אותה להפלה ישר, אבל היום נותנים את האופציה להשאיר כי לא כל עובר מפתח סימנים לוירוס, הסטטיסטיקה עומדת היום על בחורה 1 מתוך 100 נשים שנדבקת, ואם ניקח 10 נשים שנדבקו ו*הדביקו* את העובר שלהן, אחד מתוכן ידבק באופן קשה מאוד ולצערי נפלתי בסטטיסטיקה. אני גמורה ושבורה, לא חשבתי לעולם שאצטרך לעבור דבר כזה, זו לידה לכל דבר בלי תועלת ובלי תוצאה. לעבור וועדה כזו בשלב כזה מתקדם ולדעת ש-7 חודשים בזבזת ״לחינם״ הם מרסקים. פתאום יעלמו הבעיטות בבטן.. ההרגשה האימהית סביב כל ההתנהלות שלך.. מי הבטיח לי שאכנס ישר להריון אחר כך שוב? הכל עולה לך בראש. העולם אכזר לפעמים, כל הסביבה שלי בהריון.. אני לעולם לא אאחל לבחורה דבר כזה, אבל הקושי עולה לך על הנפש ואני לא רוצה שישפטו אותי. אני עצמאית, ביטלתי את כל העבודה שלי לשבוע הקרוב כמובן ואני באמת לא יודעת אם בא לי לחזור לעבודה הזו יותר. לא באלי להתנהל מול אף אחת, לא רוצה שיתמסכנו עליי ולא רוצה שישאלו שאלות ולא רוצה שישפטו אותי!! הגעתי לבחירה הזאת מהמקום הכי קשה בעולם גם כי לא בא לי לגרום לילדה סבל וגם לי ולבעלי.. הלוואי וזה היה קל יותר. הרשלנות פה גם שבמידה ותופסים את הוירוס הזה בזמן (בין שבוע 15-18 בערך) אפשר לתת כדורים שיכולים למנוע הדבקה של העוברית, אבל הרופאה אני לא אפתח את הפה שלי בכלל על כמה שהיא ג-ר-ו-ע-ה לא דאגה לדבר איתי על זה. עזבו שגם בכדורים יש סיכונים.. מדובר ב-16 כדורים ביום שמשפיעים מאוד קשה על הכבד ויכלו לפגוע בצורה בלתי הפיכה גם בי, אבל אני מסתכלת על זה באיזשהו מקום לטובה.. אי אפשר לדעת איך זה היה נגמר. רוצה לאחל לכולן להיות מודעות לוירוס הזה, בבקשה לא לפספס את זה.. זה וירוס אכזר שנדבקים ממנו באמת לרוב מילדים, המנעו מאכילה משותפת או העברת רוק כי זה חלק ממחלות ההרפסים ומחלת הנשיקה. אבל יותר מזה, אני מאחלת לכולן פה אחד!!!!!! שההריונות שלכן יהיו תקינים, ושתמיד תצאו בידיים מלאות ושלעולם לא תחוו משהו בסגנון שלי..