בספטמבר הקטן שלי נכנס למעון. קשה לי עם המחשבה הזאת, למרות שהמנהלת עושה עליי רושם-הבכור שלי שם ואני סך הכל דיי מרוצה מהחום ואהבה שהוא מקבל שם (יש דברים שהייתי משנה אבל כנראה שאין מושלם) כל המטפלות צעירות, חביבות ומחזיקות מעמד אז מבחינתי זה אומר משהו על המקום, על ההתנהלות. עצוב להגיד אבל מבחינתי העיקר שלא יפגעו בהם זה הפך לראש סדר העדיפויות שלי. אם לא יאכלו, או לא ישנו יפריע לי, יעצבן אותי אבל מבחינתי הביטחון שלהם במקום הראשון. אני רק חושבת על הרגע שאשים אותי ועולות לי דמעות. לא יכולה להישאר איתו בבית מבחינה כלכלית ואפילו יותר מבחינה נפשית אני מרגישה שאני חייבת לצאת לדבר עם אנשים.. את הבכור לי הכנסתי בהתחלה למטפלת עם עוד חמישה תינוקות ורק בגיל שנה למעון. הקטן ייכנס בגיל 7 חודשים למעון מה עזר לכן ברגע הזה שהכנסתם למסגרת? אולי תצליחו לעודד אותי קצת..