פורקת כי אין לי איפה באמת נשואה עם תינוקת בת 9 חודש ובהריון חודש שישי אני חוזרת בתשובה ובעלי מגיע מבית דתי שמרנו נגיעה לפני חתונה לפני שהתחתנו עשינו הדרכת חתן וכלה אצל הרב שלו ואישתו כי צריך ללכת לפי הרב של הבעל … הקטע שמה שלמדנו אצלהם הוא מוקצן לרמת דת שלנו. ואני באמת מכבדת הכל ברמות אבל קשה לי מדי נגיד למדנו שאסור לי אפילו להתלבש מולו אסור לו לראות אותי לא צנועה ויחסים עושים רק בחושך ומרגישה שזה ממש הוריד לי מהביטחון מולו אני לא מתלבשת לידו אני מפחדת שיראה אותי אין לנו תחוויות של מקלחת ביחד ודברים כאלה אני אפילו בגד ים רגיל לא מרגישה בנוח לשים לידו מעבר לזה שהוא פשוט עסוק 24/7 בעלי עצמאי מפרנס יחיד הוא בקושי בבית ועד שהוא בבית הוא עייף והולך לישון אני כרגע חודש שישי ניראלי לא שכבנו איזה שלוש חודש וזה לא מפריע לו בשום צורה הוא נוחת במיטה ופשוט ישן קשה לי כבר אני רוצה יחס לא רוצה להיות רק עקרת בית לגדל ילדים לבשל לכבס לנקות וזהו לא בשביל זה התחתנתי בא לי להרגיש נאהבת באמת אין אפילו חיבוק סתם ככה באמצע היום הוא חוזר מעבודה ישר לילדה ודיברתי על זה כמה פעמים אבל אין לו אפילו סיכוי להשתנות הוא עובד באמת קשה ברמות ואני מבינה אותו אבל גם בשבתות נגיד בבית לבד אין הוא רוצה רק לישון הוא לא יגיד יאלה ננצל את זה להיות עם אישתי או משהו הוא פשוט רוצה לנוח הגוף שלו עייף ואני מרגישה מוזנחת מכל הסיפור ואני לא מצליחה גם לתמוך בו בעבודה בגלל זה