אני קורסת מעומס נפשי אני בהריון אמצע חודש חמישי אמורה לחתום שכירות מחר וכנראה זה לא יצא לפועל כי הדרישות גבוהות מידי קשה לי עם אבא שלי מאוד אני לא גרה איתו אבל הוא מאוד ביקורתי תוקפני הוא לא שם לב לזה זה הוא והדיבור שלו מאוד פוגע אני מרגישה שאין לי במי להאחז אמא שלי שהיא כל העולם שלי כבר אני לא יכולה לדבר איתה היא חולת סרטן ואני סתם מכבידה עליה עם הבעיות שלי עם אבא שלי אין לי בן אדם באמת לדבר איתו אני מרגישה שבעלי לא באמת מבין מה אני מרגישה אני מרגישה שכולי סערת רגשות שאני סופגת וסופגת ואין לי איפה להוציא את זה קשה לי מאוד אני לא מצליחה לישון בלילות כי אני טרודה במחשבות אני נרדמת כל יום בשש בבוקר ואני קמה רק באיזה אחד עשרה ההורים שלי חושבים שאני כל היום ישנה כי אני ישנה עד אחד עשרה ואומרת בהמשך היום שאני עייפה אין מי שיכיל אותי בהריון בתקופה משמעותית בחיים שלי תקופה רגישה חדשה עבורי אני כל יום בוכה או מאבא שלי מהדיבור שלו אלי או מתסכול