בנות שאלה קטנה חודש שישי עוד שלושה חודשים צריכה ללדת ואז קצת החלמה בבית ואחריות על הבייבי שלי. קצת קשה לי עם אמא של בעלי ואחותו, מרגישה שלא משנה מה אני עושה וכמה עושה זה תלוי איך שהם קמים בבוקר. אני ישנה קצת עד מאוחר כי אני מרשה לעצמי.מכינה לבעלי אוכל לפני העבודה כולל אני חוזרת לישון עוד שעה שעתיים קמה עושה כביסות מנקה את החדר המרפסת מכינה עם אמא שלו אוכל במטבח מנקה הכל כל יום ככה וכן קשה לי עם ההיריון הבטן גדולה ואני עייפה ועדיין עושה כמו גדולה ולא מתלוננת. אחותו כל יום בבוקר אומרת לאמא שלו ״למה אני מנקה ורות ישנה״ מזה החרא הזה. אמא שלו אם היא קמה בעצבים היא אומרת לי שאני כל הזמן רק ישנה אבל אם היא במצב רוח טוב היא לא תפסיק להרים ולהגיד כמה אני מנקה ועוזרת בלי הפסקה למרות הקושי של ההיריון. היא אמרה לי שהיא הייתה בהיריון על בעלי כל יום קמה בין שמונה לתשע גם בחודש שישי ועזרה לחמתה לנקות את כל הבית כאילו הרגשתי שהיא מוציאה אותי עצלנית ונפגעתי. וכן בעלי עובד לבד וקונה לי בגדים אוכל מפנק אותי תמיד אז לא יודעת מה לעשות הוא אומר שהפיתרון הכי טוב זה שאצא לעבוד אבל אני בקושי אצליח לעבוד חודשיים ואז אלד ואז להישאר עם התינוק בבית איך זה יכול לעזור ככ הרבה? תחשבו שכבר עכשיו אני מותשת.. למה קשה לתמוך באישה בהיריון?