אני מתה על חמותי אבל מאז שנולד לי ילד קשה לי. ממש קשה לי. בעלי אף פעם לא בבית ובימי שבת היום היחיד שאני יכולה להיות איתו קצת היא באה. כל יום שבת היא באה והוא יוצא ואני נשארת איתה. ואני מרגישה שאין לי פרטיות, אין התחשבות. אם אני לא רוצה שתבוא אז אני לא בסדר כי אני מונעת ממנה לראות את הנכד שלה, ומצד שני אני מאוד חנוקה, אני לא ישנה טוב אין לי סבלנות לאף אחד ואני יוצאת תמיד לא בסדר בסיטואציה הזאת. אבל בא לי שיעזבו אותי לנפשי. שיתנו לי את הזמן שלי המנוחה שלי גם ככה אני כל היום עם הילד לבד אין לי ראש גם לביקורים שאני צריכה לארח. ובעלי ואמא שלו פשוט לא מבינים את זה. אין לי כוחות כבר.