הי, פוסט פריקה לא כיף לי. אני לא נהנת מההריון כמו שרציתי, אני מרגישה תחושת ריקנות. כן, גם כשמדברים איתי על ההריון שום דבר לא מרגש אותי. אני לא מאושרת. אני מרגישה תמיד תחת סימני שאלה, אני דואגת תמיד, אני בוכה. אני מרגישה שלא בא לי לחיות לפעמים או להתקיים בעולם שבו אני נמצאת. אין לי למי לפרוק באמת את התחושות האלה כי אני מרגישה לפעמים שכל אדם שיודע על ההריון יבוא לי עם משפטים של ״העיקר העובר בריא״ ״יש נשים שלא מצליחות להיכנס להריון״. אני צריכה להתמודד עם הרגשות שלי בתוך עצמי ולא לשתף עם אף אחד. אפילו עם בעלי כבר אני מרגישה שאני כבר לא אותו הדבר, לפעמים כבר לא כיף לי להיות איתו בזמן שיש לנו ביחד והוא לא הרבה שלא נדבר על לחזור על עצמי כמו תוכי או לפרוק לו, כי הוא בעצמו מתמודד עם דברים. אני לא יודעת כבר מה לעשות.